"סוף טוב" של מיכאל הנקה הוא נציג אוסטריה לקטגוריית הסרט הזר באוסקר. שני סרטיו הקודמים של הנקה ("אהבה" בצרפתית ו"סרט לבן" בגרמנית) זכו למועמדויות אך ספק אם זה יצטרף אליהם.
מי שראה את "מחבואים" ו"סרט לבן" יודע שהנקה אוהב תעלומות ולשאול שאלות, ופחות מעניין אותו הפתרון והתשובות. בסרט הזה, כמו ב"מחבואים" וב"אהבה", נדמה שכל רצונו של הנקה הוא להביט מהצד על המתרחש, וההתרחשות הזו היא רגילה, יומיומית, שגרה משעממת.
יש בתסריט ניסיון אמיץ לעסוק בתוצאות של אירועים (משמעותיים עד דרמטיים) מבלי לראות אותם, הדברים קורים שלא-במצלמה. לפעמים זה עובד, לפעמים זה כלום, חסר עניין, מטופש, "אמנותי"-עלק.
הדמויות הרבות שמאכלסות את הסרט המתסכל הזה הן ז'ורז' הזקן (ז'אן-לואי טרנטיניאן שכיכב ב"אהבה") שסובל משיטיון, ילדיו אן ותומא (איזבל הופר קטנת הקומה וברוכת הכישרון, שגילמה גם את בתו ב"אהבה"; ומתייה קסוביץ' מ"אמלי") -היא אשת עסקים בחברה המשפחתית והוא מנתח, בנה האומלל, אשתו חסרת האישיות של תומא ובתו מנישואים קודמים. יש גם שני עובדים, בעל ואישה, שגרים עם בתם הצעירה באגף בבית המשפחה, ועוד עובד צרפתי, ואיש עסקים אנגלי (טובי ג'ונס) משום מה ותינוק צעיר. אגב, לשם שינוי הדמות שאיזבל הופר מגלמת היא לא זו בעלת המנהגים יוצאי הדופן ביותר (שלא לומר סוטים כי הם בסך הכול סוטים מגדר הרגיל).
רגעים מעטים מוצלחים בין קטעים שלמים מיותרים, סתמיים ואיומים עם טייקים ארוכים הרבה יותר מדי לא מצילים את הסרט. כל הקטעים שבהם דמות נוגעת במחשב הם מהגרועים והנמשכים שנראו לאחרונה בקולנוע בסרט שאינו רומני: קטעים של הצ'טים במחשב, שאנחנו רואים אותם נכתבים מילה אחר מילה, לאט, כמו שקורה בחיים ואני לא מוצא בזה שום דבר אמנותי, רק מעצבן (מה גם שאני שונא לשמוע צלילי הקלדה), ואיזה כוכב-יוטיוב שהנערה צופה בשטויות שהוא מעלה ואנחנו נאלצים גם לצפות בו.
לא אהבתי את ההתחלה, שנאתי את הסוף (את כל החלק האחרון ואת הסיום), היו קטעים שבהם הסתכלתי על התקרה וחיכיתי שייגמרו, ואז היו קטעים יפים בזכות השחקנים ולכן התסכול הכללי.
פורסם באתר אידיבי CC
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
 - ביקורת סרט){kind=link}
0 comentários: