המופע של ויקטור ג'קסון- מחזמר ראפ בעברית

המופע של ויקטור ג'קסון הוא אחד מהמופעים היותר מיוחדים שיצאו כאן בשנים האחרונות ומצליח לשלב בין היפ הופ לבין תיאטרון בצורה מעניינת במיוחד. לקראת שני מופעים קרובים בירושלים ובתל אביב, פגשנו את אחד המשתתפים לשיחה.

מאת: מיקי נירון 
 

בחודשים האחרונים הולך ומתפשט "דיבור" סביב מופע מאוד שנון, ייחודי, אחר שפשוט קשה להגדיר אותו. מדובר בספק, תאטרון, ספק מוזיקה, ספק מחזמר, ספק מותחן. מה שבטוח ללא צל של ספק הוא ש"העיר הזאת" הוא אחת היצירות היותר מקוריות שנעשו כאן בשנים האחרונות. 
 
עומר הברון (ג'ימבו ג'יי), עמית אולמן (יוסף סירטיש) ועומר מור (איציק פצצתי) שהתחילו את דרכם כהרכב אלמוני בשם N.O.D  שהופיע בעיקר במועדונים חשובים, המשיכו וצברו קהל נאמן שלא הרפה מהם. לפני כשנה, החברים שינו את שם ההרכב ל"מופע של ויקטור ג'קסון" והחליטו לקחת את הקריירה צעד אחד קדימה – ממופע מוזיקלי שמשולב בהומור, הם יצאו לסיבוב עם מחזמר היפ הופ בלשי. כדי להבין איך זה קרה ועל התמודדות החברים עם ההצלחה הכבירה, פגשנו את אחת מצלעות המשולש, עומר הברון לראיון. 

 

אתם דוגמא קלאסית להרכב שצמח לחלוטין מהשטח, בלי יחסי ציבור בכלל\סינגלים לרדיו או פרסומים אחרים. זה מרגיש מספק יותר היום כשאתם יודעים שהגעתם להצלחה בדרך הקשה ולא במסלול המהיר כמו רוב המוזיקאים הצעירים היום?
 

אנחנו תמיד האמנו שצריך קודם כל לבנות קהל בהופעות קטנות ושמשם דברים יגדלו מעצמם. אם יש לך משהו טוב הקהל ימשיך לפרגן ולהגיע, ובעיקר יספר על המופע שלך ודברים ירוצו מפה לאוזן. מה שבעיקר מרגיש מספק לטעמי זה לראות אנשים שאני מזהה מהקהל מהופעות ישנות שלנו מגיעים לעיר הזאת. לפעמים נדמה לי שחלקם מתרגשים כמעט כמונו מההצלחה שלנו אם לא יותר. 
  

התרגלתם להופיע כהרכב היפהופ כועס מול קהל צעיר במקומות חשוכים בת"א ופתאום אתם בצוותא, בית מזיא בירושלים כשההופעות נמכרות . מראש לקהל יותר מבוגר שיודע להעריך אמנות. איך היה המעבר הזה בשבילכם?
 

אין ספק שלקהל הקבוע שלנו התווסף קהל מבוגר יותר ולפעמים גם צעיר יותר. זאת הנאה גדולה להופיע בפני קשת גילאים רחבה יותר ובאולמות גדולים ומוארים, אבל אנחנו מאמינים שנמשיך להופיע גם במועדונים חשוכים כשהתכנים יבקשו את זה.
 

כשעדיין הייתם N.O.D, היו שני חברים (מוזיקאים) נוספים מהם נפרדתם לקראת הגילגול החדש לטובת חברים חדשים שבאו מתחום התאטרון - זה לא היה איזה סוג של זעזוע לשלישייה הגרעינית? או שלהפך-ההתקרבות לשחקנים במקצועם, רק נתנה לכם עוד השראה?
 

רוני אראל ודורית ליליין הם "מולטי טאסקרים" בתחום האמנות, וזה מה שחיפשנו. כל השחקנים בהצגה מסוגלים גם לנגן, גם לשיר וגם לשחק כך שאנחנו מתחלפים בנינו תוך כדי בחלק מהתפקידים. התחברנו איתם מהר מאוד ויצרנו את הדבר הזה כחמישייה.  

אתם מגדירים עצמכם כ"מחזמר הראפ העברי הראשון" וידועים בטקסטים המצוינים שמבוצעים ברהיטות. מה כוחה של המילה מבחינתכם? 
 

אנחנו בלי ספק שמים דגש גדול על המילים, בהצגה עצמה יש גם עניין של עלילה שצריכה לעבור ולכן יש נדבך נוסף של חשיבות לבהירות של הדברים שאתה אומר. המילים תמיד היו חשובות לנו בתור ראפרים, ולרוב (אם כי לא תמיד) ניסינו למצוא דרכים להכניס פלואו ומקצב מעניינים מבלי לגרוע מההבנה של הטקסטים. 
 

בד"כ אתם כותבים ביחד?
 

כשאנחנו נכנסים לפרויקט ברור אנחנו משתדלים לכתוב ביחד, כשהרבה פעמים מישהו מביא מהבית קטע בסיסי שאותו מפתחים ביחד.  

  

יש כוונה מתישהו לחזור להקליט חומרים חדשים שאין להם קשר ל"מופע הבלשי"?
 

אנחנו כל הזמן עובדים על החומרים של שלושתנו במקביל לעבודה על ההצגה, אין צפי להקלטות אבל יש מחשבות על זה תמיד.
 

מה יהיה שיא ההצלחה מבחינתך ל"מופע של ויקטור ג'קסון"?
 

מבחינתי ההצלחה היא להופיע כמה שיותר ושהאולמות ימשיכו להיות מלאים בכל טוב ובבני אדם.

המופעים הבאים של "העיר הזאת" – מוצ"ש הקרוב בבית מזיא, ירושלים בשמונה וחצי בערב ורביעי, 30.1 במועדון הצוותא בת"א, בתשע בערב.

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן

17:02:00