מאת: יונתן דורון
"צורת המים" הוא סרטו העשירי של גיירמו דל טורו, במאי שנמשך לסיפורים על מפלצות ושילוב של סיפור אנושי שמעורבים בו יצורים כמו ב"המבוך של פאן" או סרטים על פי קומיקס ("בלייד 2", סרטי "הלבוי"), וסרטיו תמיד מעוצבים בהקפדה. מעט מדי קורה ב"צורת המים" (לשעתיים של הסרט), הוא אינו מרגש או מלהיב ואין שום מתח או סקרנות לגבי ההתפתחות כי הכול צפוי והנינוחות שבה הוא עשוי -שבדרך כלל מצביעה על שליטה ויד בטוחה של במאי- במקרה הזה גורמת לסיפור להרגיש משעמם ושטחי.
אלייזה האילמת (סאלי הוקינס, "יסמין הכחולה" של וודי אלן; "חופשייה ומאושרת" של מייק לי) עובדת כמנקה במכון מחקר בבולטימור ב-1962. אִתה עובדת בניקיון זלדה (אוקטביה ספנסר, "העזרה", "מאחורי המספרים") ויש לה שכן ג'יילס (ריצ'רד ג'נקינס, שמוכר לכל חובב של סרטים משלושים השנה האחרונות), ששניהם מבינים שפת סימנים. למכון המחקר מובא יצור ימי דמוי אדם ונוצר קשר בין אלייזה ליצור. ויש סיבוך שלא מוסיף הרבה עם הרוסים (זו, הרי, תקופת המלחמה הקרה).
הסרט מתרחש, כאמור, בתחילת שנות ה-60 בארצות הברית השמרנית, ויש פה נגיעות קלות בעיסוק בגזענות, בהומוסקסואליות וביחס החברה לנשים ולזרים. אך מדובר בנגיעות קלות מאוד, לא עיסוק אמיתי. הסיפור הצפוי אפילו לא מסופר בצורה מעניינת והמניעים המעטים של הדמויות אינם משכנעים. אגב, אלייזה וג'יילס מתגוררים מעל בית קולנוע שמציג סרטים ישנים (שהופקו שנים לפני עלילת הסרט), ובכל הבתים בסרט צופים כל הזמן בסדרות טלוויזיה (אף פעם לא רואים פרסומות).
לא הייתי מתפלא לגלות שהתסריט שמועמד לאוסקר, ואותו כתב דל טורו עם ונסה טיילור ("משחקי הכס"), מבוסס על קומיקס או רומן גרפי בגלל המראה שלו, העיצוב (המכון, הדיינר), הצילום, הצבעים, זוויות הצילום, התאורה, הדמויות, הדימויים, האלימות, התקריבים לדם ולדברים אחרים, העירום, ההומור, דברים שקורים ואין להם השלכות (הדמויות פשוט עוברות הלאה). זה לא עובד טוב כסרט, לא ככה.
הקריינות בפתיחה ובסיום מקנה לסיפור נימה של אגדה אך זה אינו סיפור אגדה. גם כל מה שקשור לאצבעות של ריצ'רד סטריקלנד, הרשע בסרט כי חייבים איש רע (ומייקל שאנון בראש רשימת השחקנים לתפקידים האלה בשנים האחרונות) יש משהו קומיקסי, גרוטסקי, מוגזם ולא מציאותי.
הסרט מועמד ל-13 פרסי אוסקר, יותר מכל סרט אחר השנה, כולל לסרט הטוב ביותר, שלושת השחקנים שציינתי, עריכה, צילום, עיצוב אמנותי, תלבושות ופס-קול, והוא צפוי לזכות על בימוי, עיצוב אמנותי ואולי לצילום.
פורסם באתר אידיבי CC
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
"צורת המים" הוא סרטו העשירי של גיירמו דל טורו, במאי שנמשך לסיפורים על מפלצות ושילוב של סיפור אנושי שמעורבים בו יצורים כמו ב"המבוך של פאן" או סרטים על פי קומיקס ("בלייד 2", סרטי "הלבוי"), וסרטיו תמיד מעוצבים בהקפדה. מעט מדי קורה ב"צורת המים" (לשעתיים של הסרט), הוא אינו מרגש או מלהיב ואין שום מתח או סקרנות לגבי ההתפתחות כי הכול צפוי והנינוחות שבה הוא עשוי -שבדרך כלל מצביעה על שליטה ויד בטוחה של במאי- במקרה הזה גורמת לסיפור להרגיש משעמם ושטחי.
אלייזה האילמת (סאלי הוקינס, "יסמין הכחולה" של וודי אלן; "חופשייה ומאושרת" של מייק לי) עובדת כמנקה במכון מחקר בבולטימור ב-1962. אִתה עובדת בניקיון זלדה (אוקטביה ספנסר, "העזרה", "מאחורי המספרים") ויש לה שכן ג'יילס (ריצ'רד ג'נקינס, שמוכר לכל חובב של סרטים משלושים השנה האחרונות), ששניהם מבינים שפת סימנים. למכון המחקר מובא יצור ימי דמוי אדם ונוצר קשר בין אלייזה ליצור. ויש סיבוך שלא מוסיף הרבה עם הרוסים (זו, הרי, תקופת המלחמה הקרה).
הסרט מתרחש, כאמור, בתחילת שנות ה-60 בארצות הברית השמרנית, ויש פה נגיעות קלות בעיסוק בגזענות, בהומוסקסואליות וביחס החברה לנשים ולזרים. אך מדובר בנגיעות קלות מאוד, לא עיסוק אמיתי. הסיפור הצפוי אפילו לא מסופר בצורה מעניינת והמניעים המעטים של הדמויות אינם משכנעים. אגב, אלייזה וג'יילס מתגוררים מעל בית קולנוע שמציג סרטים ישנים (שהופקו שנים לפני עלילת הסרט), ובכל הבתים בסרט צופים כל הזמן בסדרות טלוויזיה (אף פעם לא רואים פרסומות).
לא הייתי מתפלא לגלות שהתסריט שמועמד לאוסקר, ואותו כתב דל טורו עם ונסה טיילור ("משחקי הכס"), מבוסס על קומיקס או רומן גרפי בגלל המראה שלו, העיצוב (המכון, הדיינר), הצילום, הצבעים, זוויות הצילום, התאורה, הדמויות, הדימויים, האלימות, התקריבים לדם ולדברים אחרים, העירום, ההומור, דברים שקורים ואין להם השלכות (הדמויות פשוט עוברות הלאה). זה לא עובד טוב כסרט, לא ככה.
הקריינות בפתיחה ובסיום מקנה לסיפור נימה של אגדה אך זה אינו סיפור אגדה. גם כל מה שקשור לאצבעות של ריצ'רד סטריקלנד, הרשע בסרט כי חייבים איש רע (ומייקל שאנון בראש רשימת השחקנים לתפקידים האלה בשנים האחרונות) יש משהו קומיקסי, גרוטסקי, מוגזם ולא מציאותי.
הסרט מועמד ל-13 פרסי אוסקר, יותר מכל סרט אחר השנה, כולל לסרט הטוב ביותר, שלושת השחקנים שציינתי, עריכה, צילום, עיצוב אמנותי, תלבושות ופס-קול, והוא צפוי לזכות על בימוי, עיצוב אמנותי ואולי לצילום.
פורסם באתר אידיבי CC
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: