"פרנק מצליח לפסל מתוך האבן תחושות ויצרים הגועשים בקרבו ולובשים צורה חדשה, פיזית, שאותה הצופה יכול לזהות ולהכיר: "תעשה מה שהאינסטינקטים שלך דוחפים אותך לעשות", הוא אומר. יכולתו לראות מבעד לסלע הגולמי את מה שחבוי בתוכו, וכישרונו לתרגם את חזיונותיו הסוריאליסטיים, היחידאיים, לצורה ותוכן כה משכנעים, הם ההופכים את פסליו לייחודיים ומעוררי השראה" כותב חגי שגב, במאמרו לקטלוג.
נדמה כי פסליו של פרנק יוצאים מתוך סיפוריו שכן עוד בטרם החל לחצוב באבן, כבר חצב ממוחו דמויות ועלילות שובות לב. פרנק הוא מספר סיפורים בחסד ואף פרסם שני ספרים. (קובץ הסיפורים 'כלניות' (2003) השזור בקורות חייו; והרומן הבדיוני 'עלמא' (2005) המפליג על כנפי הדמיון ועוסק בהתמודדות בת קיבוץ עם עצמה ועם הקהילות הסובבות אותה). פרנק כלל אינו משתמש ברישומי הכנה, אמצעי הנחוץ בדרך כלל לפַּסלים. כבר במבט ראשון על גוש הסלע או השיש הוא מצליח לדמיין את הצורות החבויות בהם "אין לי צורך לרשום את הרעיון שעולה במוחי. אני רואה לנגד עיניי את מה שאמור לצאת מהחומר. כמעט שאינני עושה סקיצות של הרעיונות". בפעמים הבודדות שבהן פרנק כן רושם סקיצות, הוא עושה זאת על קירות הסטודיו.
"אחד הדברים שמעסיקים אותי יותר מכול כשאני בונה פסל, הוא השמירה על היכולת לזהות ולהבין את מקורות הפסל ומהיכן הוא נולד", אומר פרנק.
ואמנם, במבט ראשון הקריאה בפסליו הפיגורטיביים של פרנק ברורה; 'כתיבתו' הפיסולית בהירה וישירה. הוא נוטה לשוב לכמה אלמנטים מרכזיים, גוף האישה בראש ואחריו בעלי חיים, ובעיקר ציפורים, נחשים וצבים. בדימויי הציפור החל פרנק לעסוק בתחילת יצירתו, כשרק החל לפסל ציפורים. (קבוצת פסלים זו תהווה את עיקר פסלי התצוגה בתערוכה).
"שאלתי את עצמי מאיפה הציפורים האלה, אומר פרנק. כולן נראות ציפורים רעות, אלה אינן ציפורי שיר יפות. מתוך חקר פנימי הגעתי למסקנה שבמידה רבה הן מתארות את מרכיב הרוע שמתקיים בכל אחד ואחת מאיתנו. גם בי עצמי קיים אותו רוע, ואין לי שום צורך להתכחש. "הזיקה שיוצר פרנק בין הציפור לבין גוף האישה היא מרתקת ויוצרת מצע רחב לווריאציות על הנושא, לדיון על מידת ההאנשה שאפשר לייחס לציפורים שהוא מפסל ולשאלת הקשר שהוא מניח בין הדימוי הנשי לרוע האנושי?" כותב שגב.
פסליו של פרנק מבטאים עשייה אישית המתרחקת מהצהרות אידיאולוגיות רחבות. ועם זאת, גם הוא בן דור הפלמ"ח אשר חונך על זיקה הדוקה בין האישי ללאומי, וקשה להפריד בין השניים. פרנק, שמעולם לא למד אמנות או פיסול באופן פורמאלי, בחר כבר בשלב מוקדם ביצירתו לעבוד באופן אינטואיטיבי ולאו דווקא אינטלקטואלי. הפיסול בעבורו הוא סיפור אישי ולא לאומי ומשא הלאום וההיסטוריה מסופר מנקודת מבטו האישית.
בתקופות שונות לאורך חייו פרק פרנק את תחושותיו ובעיקר את תסכוליו באבן, ומאוחר יותר גם על הדף. במקום להתפרץ ולהיקלע לסכסוכים אישיים, הוא נהג להסתגר בסככת הפיסול שלו, אשר בקיבוץ יפתח, בו הוא חי וממשיך ליצור עד היום, ולפרוק את האנרגיות האצורות בו על האבנים.
משיכתו לנשים ולציפורים, הייצוגים השכיחים ביותר בפסליו, נובעת ממרכזיות הנשים בחייו. הציפורים מאפשרות לו להרחיק עדות ולייצג דרכן משמעויות של רתיעה או דחייה – סימבול לרוע ביקום. כשהחל פרנק לתאר סצנות קשות או טעונות דרך התנהגותן של הציפורים, הוא לא היה מודע ל'הגדת ראשי הציפורים' – הגדה של פסח שנוצרה בגרמניה במאה השלוש-עשרה, אשר לכל הדמויות המצוירות בה ראש ציפור ומקור מחודד. על פי המחקר, הייצוגים הללו נועדו להימנע מתיאור פני אדם וזאת על פי הדיבר "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה" (שמות כ, ג). כותב שגב.
תערוכתו של גד פרנק 'לעוף עם הפסלים', תוצג בגלריה של מונטיפיורי מכירות פומביות, רח' גורדון 36, תל אביב טל' 03-5668818, בין התאריכים: 21.3.14-21.4.14.
שעות הביקור בתערוכה: ימים ב'-ה': 10:00-18:00, יום ו': 10:00-13:00.
גד פרנק- 35 שנות פיסול
גד פרנק מעולם לא הלך בתלם, עוד כילד מרד במסגרות בהן היה. בגיל צעיר עזב את הבית והתגייס לפלמ"ח. גם הקריירה שלו כאמן הייתה לא שגרתית, יוצאת דופן ולא צפויה. כבן להורים יוצאי גרמניה, שעלו ארצה בשנת 1933, כשהיה בן 3 שנים, הוא גדל והתחנך בארץ וכאן גם עוצבה אישיותו ודרכו האמנותית. כרבים אחרים מבני דורו הצטרף כנער להגנה ועבר בה טקסי חניכוּת של חישול הגוף והנפש. בהמשך התגייס לפלמ"ח במסגרת "הכשרת בית השיטה" והוצב כלוחם בחטיבת יפתח. פרנק השתתף בקרבות להגנת משמר העמק, לחם על הדרך לירושלים ובקרבות לשחרור הגליל העליון במלכיה והיה בין פורצי המצור על הנגב. אל האמנות נחשף פרנק רק בשנות החמישים לחייו, אחרי היסטוריה אישית סוערת. עד אז שימש בתפקידים שונים בקיבוצו יפתח, בו בחר לחיות ולהקים את ביתו.
בראשית שנות השמונים ייסדה אילנה באומן (מקיבוץ עמיר) סדנת אמנות בתל-חי, לתושבי הצפון והזמינה את פרנק להצטרף וללמוד בה. וכך, בגיל 50 , הוא התנסה לראשונה בחייו בלימוד אמנות מסודר ושיטתי. במשך שנה שלמה השתתף פרנק בשעורים וצייר, אך לא מצא עניין בציוריו, הוא לא ידע להעריך את טיבם ואיכותם ובחר להשאירם מיותמים בסדנה. כמי שמורגל בעבודת כפיים חיפש לעצמו פרנק אתגר חדש, שיש בו התמודדות עם חומר ועמל. ההיחשפות שלו לעולם האמנות הסבה את תשומת לבו לתחום חדש- הפסול.
הוא הבין כי אם רק ילמד כיצד להתמודד עם החומר וליצור בו, יהפוך לפסל. ואכן, בהתחלה החל את ניסיונותיו הראשונים בפיסול קראמי. לאחר שנה, משלמד את סודות הקרמיקה אצל מרגרט למדן, החל יוצר בקיבוצו פסלי קיר מרשימים, עשויים קרמיקה, אותם הציב על בתי הקיבוץ. בסדנה של הפסל דוד פיין, חבר קיבוץ מעיין ברוך, החל פרנק את ניסיונותיו הראשונים בפיסול באבן.
ברגע שנגע בפיסול פרץ ממנו סכר של יצירה בלתי פוסק. מאז ועד היום, שלושים וחמש שנים מאוחר יותר, יצר פרנק למעלה ממאה פסלים באבן ובעץ. "הישגיו של פרנק בפיסול בולטים מאוד על רקע זה, שכלל אינו שכיח. בולטת לא פחות העובדה כי פסליו שונים באופן מובהק מכל פיסול אחר שנוצר בארץ". (כותב חגי שגב, במאמרו לקטלוג).
בעצם תשוקתו ותאוותו להמשיך וליצור, למרות גילו המתקדם, מגלם גד פרנק את האמן המחויב לאמנותו יותר מכל. מסירותו של פרנק והתמדתו ב"עבודת האמנות", נובעת מן הרקע שלו כחבר קיבוץ, המורגל בעבודת כפיים קשה ומאומצת. גד פרנק, הוא גם האישור וההוכחה לכל אמן, באשר הוא, שהשקדנות וההתמדה משתלמים בסופו של דבר, גם אם ההכרה והערכה לפועלו מגיעים מעט באיחור.
התערוכה תלווה בקטלוג מקיף ממכלול יצירות האמן.
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: