מאת: גל בין
"טופאק: כל העיניים עליי" מתיימר להיות סרט ביוגרפי אודות חייו של טופאק שאקור, אך בפועל הוא נראה יותר כמו מאמר דעה אוהד לחייו ופעילותו של הראפר. אני לא מכיר את טופאק מעבר לשמו, ולכן הגעתי לסרט מתוך רצון להבין מי הוא היה. למרבה הצער הבימוי והעריכה של הסרט הקשו עלי להבין מה יצג הראפר ומדוע הוא מפורסם כל כך. הסרט מציג אפיזודות מחייו, כאשר בכל אחת מהן מקבלים הסבר מדוע הוא היה בסדר וכל העולם סביבו לא.
את הסרט ביים בני בום, במאי לא מוכר שעיקר עבודתו עד כה היא בימוי קליפים לשיריה של ניקי מינאז'. חוסר ניסיונו של בום בקולנוע בולט מאוד באי-הצלחתו לבנות סיפור מתוך הביוגרפיה של גיבור הסרט. לא פעם נדמה שהניסיון לדחוס את כל חייו הסוערים של טופאק לתוך שעתיים ו-20, יוצר בעיקר בלאגן ולא מצליח לייצר אף נקודה מרכזית שתהווה את חוט השני שסביבו יטווה הסרט. בחלקים רבים "כל העיניים עליי" בעיקר מתיש את הצופה ורק לעיתים אנחנו חווים רענון בדמות להיט ראפ משוחזר, בו בום יכול להביא מכישוריו אל המסך.
סיפור חייו של טופאק שאקור (בגילומו של דמיטריוס שיפ ג'וניור) מתחיל עוד מאמו הביולוגית ואביו החורג, שני פעילי הפנתרים השחורים. בעקבות פעילותם הפוליטית טופאק ואחותו הצעירה נודדים מניו יורק לבולטימור, שם טופאק לומד בבית ספר גבוה לאומנויות ומכיר את חברתו, ג'יידה פינקט (קאט גרהאם). אך על אף שטופאק מסתדר בסביבה החדשה ולומד להתחבר לשייקספיר ולתיאטרון, מצבה הכלכלי של המשפחה מחייב אותו ואת אחותו לעבור לגור באוקלנד, ולהחשף לתנאי חיים קשים.
הרצון לפרנס את המשפחה ולשפוך אור על המתרחש בסביבה בה הוא חי דוחף את טופאק לכיוון הראפ ושם כשרונו הבימתי בא לידי ביטוי. אחרי שהוא פורץ במסגרת הרכב הראפ 'דיג'יטל אנדרגראונד', טופאק מחליט לעבור לקריירת סולו ומצליח בגדול. לצד השירה הוא מתחיל גם לשחק בסרטים. אך ההצלחה והפרסום שהקריירה מביאה איתה גובים את מחירם כאשר הראפר המוכשר נאלץ להתמודד שוב ושוב עם המחלוקות ששיריו מעוררים ואירועים נוספים משפיעים עליו וגוררים אותו שוב ושוב אל בתי המשפט.
זהו תפקידו הראשון של שיפ ג'וניור ואין ספק שמדובר בפריצה מיידית. השחקן בן ה-29 נכנס בקלות לנעליו של אחד מגדולי ה'גאנגסטה ראפ' ומנצל דמיון פיזי נדיר בכדי להשתלט על התפקיד מקצה לקצה. פרט לעובדה שהוא לא שר, שיפ ג'וניור עושה עבודה נהדרת ועם חיוך כובש הופך את דמותו של טופאק לחביבה ואהודה בעיני הצופה, מסוג האנשים שקשה לכעוס עליהם, מה שמתאים לקו שאותו הסרט מחפש להעביר.
אך פרט לטופאק עצמו אף דמות לא זוכה לזמן מסך דומה. רובן המוחלט נכנס ויוצא מחייו במהירות מבלי להשאיר רושם. אחת מיוצאות הדופן היא אימו (דנאי גורירה) שבמאבקה העיקש בקשיי החיים מציגה קשיחות מרגשת וראויה להערכה. כאשר היא נעלמת מהמסך, תופס את מקומה דומיניק סאנטנה, המגלם את שוג נייט, המנכ"ל של חברת התקליטים 'דת' רואו' בה פעל טופאק. סאנטנה נותן הופעה חזקה והופך את דמותו של נייט לסוג של סנדק מאיים עד שבכל סצנה בה הוא נמצא על המסך אפשר להרגיש איך האוויר נשאב מהחדר בציפייה לדעת מה יהיה המהלך שלו.
כיאה לאופי ההתרחשויות בתוך כל הבלאגן, אווירת הגאנגסטה ראפ מורגשת היטב. כמויות אינסופיות של סיגריות וסמים (למרות שטופאק עצמו הוא ילד טוב ולא משתמש), קללות, החפצה של נשים ואלימות מוצגות על המסך כלאחר יד. גם המוסיקה המלווה את הסרט מתאימה למתרחש ומכילה את מיטב הלהיטים המתאימים לתקופה, שביחד עם שיחזורי הופעות, פשוט אי אפשר שלא להתחבר לקצב. מאידך מי שלא מתחבר למאפייניה של התרבות הזאת עשוי למצוא את עצמו במצב לא נעים, שכן זוהי האטמוספירה אליה הסרט שואף, החל מבחירת שמו של האלבום הכפול של הזמר כשם הסרט.
מי שגדל על טופאק ומכיר אותו היטב כנראה יהנה מאוד מהסרט, אבל מי שלא מכיר את הביוגרפיה של ראפר עשוי למצוא את עצמו נאבד בין כל הבלאגן ומתייאש מהסרט. למרות שהשחקנים הלא-מוכרים נותנים עבודה טובה, העריכה וחוסר המיקוד מונעים מהסרט להפוך לטוב באמת, כמו "היישר מקומפטון" מלפני שנתיים. טופאק אמנם נחשב למפורסם והמוכר מבין הראפרים, אך "כל העיניים עליי" הוא רק עוד שיר באבום ולא להיט.
פורסם באתר אידיבי CC
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
"טופאק: כל העיניים עליי" מתיימר להיות סרט ביוגרפי אודות חייו של טופאק שאקור, אך בפועל הוא נראה יותר כמו מאמר דעה אוהד לחייו ופעילותו של הראפר. אני לא מכיר את טופאק מעבר לשמו, ולכן הגעתי לסרט מתוך רצון להבין מי הוא היה. למרבה הצער הבימוי והעריכה של הסרט הקשו עלי להבין מה יצג הראפר ומדוע הוא מפורסם כל כך. הסרט מציג אפיזודות מחייו, כאשר בכל אחת מהן מקבלים הסבר מדוע הוא היה בסדר וכל העולם סביבו לא.
את הסרט ביים בני בום, במאי לא מוכר שעיקר עבודתו עד כה היא בימוי קליפים לשיריה של ניקי מינאז'. חוסר ניסיונו של בום בקולנוע בולט מאוד באי-הצלחתו לבנות סיפור מתוך הביוגרפיה של גיבור הסרט. לא פעם נדמה שהניסיון לדחוס את כל חייו הסוערים של טופאק לתוך שעתיים ו-20, יוצר בעיקר בלאגן ולא מצליח לייצר אף נקודה מרכזית שתהווה את חוט השני שסביבו יטווה הסרט. בחלקים רבים "כל העיניים עליי" בעיקר מתיש את הצופה ורק לעיתים אנחנו חווים רענון בדמות להיט ראפ משוחזר, בו בום יכול להביא מכישוריו אל המסך.
סיפור חייו של טופאק שאקור (בגילומו של דמיטריוס שיפ ג'וניור) מתחיל עוד מאמו הביולוגית ואביו החורג, שני פעילי הפנתרים השחורים. בעקבות פעילותם הפוליטית טופאק ואחותו הצעירה נודדים מניו יורק לבולטימור, שם טופאק לומד בבית ספר גבוה לאומנויות ומכיר את חברתו, ג'יידה פינקט (קאט גרהאם). אך על אף שטופאק מסתדר בסביבה החדשה ולומד להתחבר לשייקספיר ולתיאטרון, מצבה הכלכלי של המשפחה מחייב אותו ואת אחותו לעבור לגור באוקלנד, ולהחשף לתנאי חיים קשים.
הרצון לפרנס את המשפחה ולשפוך אור על המתרחש בסביבה בה הוא חי דוחף את טופאק לכיוון הראפ ושם כשרונו הבימתי בא לידי ביטוי. אחרי שהוא פורץ במסגרת הרכב הראפ 'דיג'יטל אנדרגראונד', טופאק מחליט לעבור לקריירת סולו ומצליח בגדול. לצד השירה הוא מתחיל גם לשחק בסרטים. אך ההצלחה והפרסום שהקריירה מביאה איתה גובים את מחירם כאשר הראפר המוכשר נאלץ להתמודד שוב ושוב עם המחלוקות ששיריו מעוררים ואירועים נוספים משפיעים עליו וגוררים אותו שוב ושוב אל בתי המשפט.
זהו תפקידו הראשון של שיפ ג'וניור ואין ספק שמדובר בפריצה מיידית. השחקן בן ה-29 נכנס בקלות לנעליו של אחד מגדולי ה'גאנגסטה ראפ' ומנצל דמיון פיזי נדיר בכדי להשתלט על התפקיד מקצה לקצה. פרט לעובדה שהוא לא שר, שיפ ג'וניור עושה עבודה נהדרת ועם חיוך כובש הופך את דמותו של טופאק לחביבה ואהודה בעיני הצופה, מסוג האנשים שקשה לכעוס עליהם, מה שמתאים לקו שאותו הסרט מחפש להעביר.
אך פרט לטופאק עצמו אף דמות לא זוכה לזמן מסך דומה. רובן המוחלט נכנס ויוצא מחייו במהירות מבלי להשאיר רושם. אחת מיוצאות הדופן היא אימו (דנאי גורירה) שבמאבקה העיקש בקשיי החיים מציגה קשיחות מרגשת וראויה להערכה. כאשר היא נעלמת מהמסך, תופס את מקומה דומיניק סאנטנה, המגלם את שוג נייט, המנכ"ל של חברת התקליטים 'דת' רואו' בה פעל טופאק. סאנטנה נותן הופעה חזקה והופך את דמותו של נייט לסוג של סנדק מאיים עד שבכל סצנה בה הוא נמצא על המסך אפשר להרגיש איך האוויר נשאב מהחדר בציפייה לדעת מה יהיה המהלך שלו.
כיאה לאופי ההתרחשויות בתוך כל הבלאגן, אווירת הגאנגסטה ראפ מורגשת היטב. כמויות אינסופיות של סיגריות וסמים (למרות שטופאק עצמו הוא ילד טוב ולא משתמש), קללות, החפצה של נשים ואלימות מוצגות על המסך כלאחר יד. גם המוסיקה המלווה את הסרט מתאימה למתרחש ומכילה את מיטב הלהיטים המתאימים לתקופה, שביחד עם שיחזורי הופעות, פשוט אי אפשר שלא להתחבר לקצב. מאידך מי שלא מתחבר למאפייניה של התרבות הזאת עשוי למצוא את עצמו במצב לא נעים, שכן זוהי האטמוספירה אליה הסרט שואף, החל מבחירת שמו של האלבום הכפול של הזמר כשם הסרט.
מי שגדל על טופאק ומכיר אותו היטב כנראה יהנה מאוד מהסרט, אבל מי שלא מכיר את הביוגרפיה של ראפר עשוי למצוא את עצמו נאבד בין כל הבלאגן ומתייאש מהסרט. למרות שהשחקנים הלא-מוכרים נותנים עבודה טובה, העריכה וחוסר המיקוד מונעים מהסרט להפוך לטוב באמת, כמו "היישר מקומפטון" מלפני שנתיים. טופאק אמנם נחשב למפורסם והמוכר מבין הראפרים, אך "כל העיניים עליי" הוא רק עוד שיר באבום ולא להיט.
פורסם באתר אידיבי CC
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: