ליידי בירד - ביקורת סרט

יום שני, 12 במרץ 2018
ליידי בירד - ביקורת סרט
מאת: גל סדלינסקי

"ליידי בירד" מציג סיפור התבגרותה של נערה בסקרמנטו, קליפורניה בתחילת שנות האלפיים, על מערכות היחסים שלה ועל הציפייה שלה לעתיד שאחרי התיכון. הסרט לא חדשני, אך די יעיל ובסך הכל מהנה. הוא נע בין דרמה מרגשת (לא סוחטת דמעות) לבין הומור ריאליסטי. בני נוער יוכלו ליהנות מהשנינות שבסרט ולראות בו קצת מעצמם, ומבוגרים יתעמקו בתהליכים הנפשיים והדקויות של הקשרים האנושיים וייהנו ממנו בצורה מעט שונה.

זהו סרטה הראשון של גרטה גרוויג כבמאית יחידה (ביימה עם במאי נוסף את "לילות וסופי שבוע" משנת 2008) והיא יצרה סרט קוהרנטי וישיר למדי, אך יחד עם זאת, מפתיע שהיא קיבלה עבורו מועמדות לפרס האוסקר לבמאית הטובה ביותר כי לא ניכר שהיה משהו מיוחד או אמיץ מספיק בצורת הבימוי.


כסרט שמועמד לארבעה פרסי אוסקר נוספים, ביניהם הסרט והתסריט הטובים ביותר, אני די אופטימי ביחס לעתידה של גרוויג בתעשיה בתור יוצרת. לאחר שגרוויג בת ה-34 צברה ניסיון עשיר כשחקנית, בעיקר בסרטים עצמאים או קטנים ("לולה נגד העולם", "עלמות במצוקה", "פרנסס הא", "נשות המאה ה-20" ועוד) וכתסריטאית בסרטים שהיא שיחקה בהם, טוב לראות אותה לוקחת את השקפת העולם המעניינת שלה צעד אחד קדימה.

קריסטין "ליידי בירד" מקפירסון (סירשה רונאן) היא נערה בשנה האחרונה בתיכון קתולי בסקרמנטו קליפורניה. כבר בתחילת הסרט אנחנו מגלים שהיא בחורה לא רגועה בעלת יחסים קרובים ומלאי עימותים עם אמה. יש בה משהו שמחפש להיות שונה ומיוחדת ובמקביל להיות מקובלת ואהובה. כמו שאר שני הנוער, גם היא עסוקה בלהתאהב ולגלות את המיניות שלה.

הסרט מעביר אותנו את רכבת ההרים של ההתבגרות, בין שיחות חושפניות עם החברה הכי טובה לריבים עם המשפחה, בין יחסים עם נערים להתייעצות על עתידה האקדמי, בין מעשי קונדס שישיגו לה נקודות בסולם החברתי לבין השתתפות בהצגה בתיכון. הכל ספוג בעוצמות רגש שרק גיל ההתבגרות יכול לספק.

במהלך השנה שבה אנחנו מלווים את ליידי בירד היא מגלה דברים חדשים על עצמה ועל העולם, זורקת בשליפה תובנות על החיים וממשיכה להיות מופתעת מהאנשים שמקיפים אותה. אהבה ותשוקה לחיות הן הכוח שמניע אותה קדימה ונראה שהיא לא מתכוונת לעצור. מערכות היחסים שלה עם הסביבה שלה הן הגרעין של הסרט, בייחוד הקשר שלה עם אמה, ואנחנו נחשפים לחלקים שונים באישיותה של ליידי בירד כשהיא באה במגע עם כל אחד מהם.

סירשה רונאן היא שחקנית מגוונת שמתמחה בהעברת רגשות בצורה ברורה מאוד, וגם הפעם היא לא מאכזבת ועושה עבודה מצוינת בתפקיד הראשי (קיבלה את מועמדותה השלישית לאוסקר על תפקיד זה). היא מגלמת בצורה מדויקת את הפזיזות של הדמות, טוב הלב ביחד עם נבזות ילדותית, ערגה למשהו שונה בחיים שלה ואהבה (סמויה) למה שיש לה.

לורי מטאקלף, שמגלמת את אמה, אף היא קיבלה מועמדות לאוסקר על תפקידה, ומבצעת תפקיד מורכב לא פחות שקושר בין אהבה, קבלה והקרבה לבין רצון ליישר את הבת שלה להשקפתה להתנהלות תקינה בחיים. גרוויג השכילה לבחור בשחקנים בסרט, שרובם ככולם עושים את תפקידם נאמנה.

התסריט מבוסס באופן רופף על התבגרותה של גרוויג ומורגש שזהו סרט אישי שמשלב רגעים אינטימיים של מהלך התבגרות. הדיאלוגים אמינים מאוד ושוזרים רגעי דרמה כבדים עם סיטואציות מצחיקות ומביכות. שיחה פשוטה של ליידי בירד עם אמה יכולה לעבור ממתח-לריב-לשמחה והפגנת חיבה-ולשיחה רצינית, וזה משתקף כמו יחסים אמיתיים, מראָה למה שמתחולל במשפחות נורמטיביות. יחד עם זאת, ישנן סצינות שנמשכות יותר מדי זמן ללא צורך ואחרות שפשוט מיותרות ולא תורמות לעלילה או לנרטיב.

הסרט זורם ומעניין ברובו, אך לא ממש מביא למקומות הרגשיים שנראה שהוא מכוון אליהם. לא השאיר חותם מיוחד, לא לשלילה וגם לא לחיוב. כדאי לצפות רק אם אין משהו מסקרן אחר בקולנוע, אולי אפילו לשמור אותו לצפייה בבית.
פורסם באתר אידיבי CC

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: ליידי בירד - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: -
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: ליידי בירד - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: -
Scroll to Top