"הרציף המערבי" מאת המחזאי הצרפתי הנודע ברנאר מארי קולטס , העולה בבית צבי ברמת גן, הוא מחזה מהפנט, בביצוע שחקנים מוכשרים ומשובחים למחזה קצת קשה לעיכול שלא בטוח שכל צופה יידע להכיל אותו.
קולטס נחשב למחזאי הצרפתי המודרני הפופולארי בעולם. יצירותיו, כשניים עשר מחזות, תורגמו ליותר מ-30 שפות. הוא מת מסיבוכי איידס בשנת 1989, בהיותו בן 41. המחזה כבר עלה בישראל בתיאטרון באר שבע בשנת 1996 ולוהקו בו השחקנית המנוחה חנה מרון הדגולה, גדליה בסר, לאורה ריבלין ודורון תבורי, שגם תרגם את מחזותיו לעברית.
המחזה עוסק באפלוליות החברה ומשכך, רוב ההצגה משוחקת בעלטה מסוימת, מתמקדת בדמויות על רציף עץ סולידי שבו בקיעים ונורות מרצדות. המחזה בנוי מתמונות בעלילה שהדמויות, בדרך כלל זוג או שלושה, נוכחים על הבמה. המוזיקה המונוטונית בחלקה, הלקוחה כאילו מסרט מתח, מוסיפה לתצוגה וגם התאורה הראויה משחקת תפקיד מרכזי במחזה.
העלילה לא תמיד מובנת לצופים אקראיים וגם התצורה שהיא בעצם משחק מהפנט, עלולה לפגום בקשב של צופים מסוימים. ייתכן ומדובר באלגוריה על שולי החברה והצורך הקיומי ומכל מקום, אין למחזה סיום טוב כנהוג במחוזותינו. העלילה מתרחשת ברציף שיצא מכלל שימוש בפרבר של עיר דמיונית. רק נהר חוצץ בין הרציף המוזנח לבין העיר הגדולה. המקום מאכלס טיפוסים שונים , החיים בדלות וגם מעוברי אורח מזדמנים.
מוריס קוך מגיע ברכבו עם אשתו פונס (מוניק במקור) ושם הוא מבקש ממנה לשוב על עקבותיה ולהשאירו בדד. האישה חוששת לגורלו ושבה לחפשו . מוריס זומם לשים קץ לחייו כנראה בשל אובדן פיקדון כספי גדול של נזירות והוא חושש לשמו הטוב. ברציף הוא פוגש את שארל ואבאד ומבקש סיוע שלהם. אנו נתקלים גם בזוג ססיל ורודולף, פליטים מדרום אמריקה ובבניהם- קלייר ושארל. הבחור פאק מגיח גם הוא ומזימתו היא לקבל את חסדיה של קלייר. כלי נשק המוסתר בבגדיו של אחד מהם מסייע לעלילה ולסוף שהוא בעצם רק התחלה. מעין עלובי החיים.
חלומות רדומים על חיים בני תקומה מתמוססים בעוצמה בהמית ודועכים לאיטם. הבמאי חנן ישי הצליח להפיח קסם מיוחד עם להקת השחקנים המשובחים והתוצאה היא מצגת מהפנטת- אם כי היא אינה יעילה לכל צופה ודכפין. יש להיכנס לעובי המילים והתמונות כדי שקסמו של קולטס יהיה מוחשי. ההצגה, אגב, נכתבה לפי הזמנת הקומדי פרנסז הצרפתי הנודע בשנת 1985.
ניר לוגסי מגלם במשחק מרתק את מוריס קוך והוא מפליג במסע ברציף המוזנח במשחק משובח. מיכל לוינטון כאשתו, משחקת ברגש ובעוצמה תיאטרלית יפה. הדר קרן כססיל מגישה משחק מעולה ומקרינה נופך מיוחד של חוויה תיאטרלית. גל בן מויאל מגלם את בעלה רודולף ביכולת מצוינת. זיו עוז ארי כשארל בנם של בני הזוג הזה, מגלם את התפקיד באורח מקצועי ומשובח.
דוד עומר כפאק, הבחור הריקני המשוטט ברציף ותאוותו לא יודעת בלמים .כל רצונו הוא להשיג את חסדיה של קלייר בתם של בני הזוג ססיל ורודולף. משחקו מצוין. דור לוי מגלם נפלא את אבאד במשחק כמעט ללא מילים רבות. לקינוח יש לציין את אלונה לובנברג שמגלמת בצורה מהפנטת את הנערה קלייר ומשחקה הוא ברוך כישרון, קולח וייחודי. נטשה מנטל הצליחה לעצב תלבושות מדהימות לעלובי החיים הללו, בתוספת תלבושות חגיגיות לזוג המגיע לרציף המוזנח.
אמיר קאסטרו עצב תאורה שמשחקת תפקיד מכריע במחזה. גרשון וויספירר אחראי למוזיקה המקורית שכאילו נלקחה מסרטי מתח והיא מעולה במיוחד.אולג מלצב עצב את התנועה העדינה. התרגום של דורון תבורי הוא קולח ועכשווי. הבמאי עצב גם את התפאורה שבנויה בעצם מדק עץ עשוי מקרשים ומוטות, המדמים את הרציף ומתחתם נורות בוהקות, לפי הצורך.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
צלם – יוסי צבקר
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
קולטס נחשב למחזאי הצרפתי המודרני הפופולארי בעולם. יצירותיו, כשניים עשר מחזות, תורגמו ליותר מ-30 שפות. הוא מת מסיבוכי איידס בשנת 1989, בהיותו בן 41. המחזה כבר עלה בישראל בתיאטרון באר שבע בשנת 1996 ולוהקו בו השחקנית המנוחה חנה מרון הדגולה, גדליה בסר, לאורה ריבלין ודורון תבורי, שגם תרגם את מחזותיו לעברית.
המחזה עוסק באפלוליות החברה ומשכך, רוב ההצגה משוחקת בעלטה מסוימת, מתמקדת בדמויות על רציף עץ סולידי שבו בקיעים ונורות מרצדות. המחזה בנוי מתמונות בעלילה שהדמויות, בדרך כלל זוג או שלושה, נוכחים על הבמה. המוזיקה המונוטונית בחלקה, הלקוחה כאילו מסרט מתח, מוסיפה לתצוגה וגם התאורה הראויה משחקת תפקיד מרכזי במחזה.
העלילה לא תמיד מובנת לצופים אקראיים וגם התצורה שהיא בעצם משחק מהפנט, עלולה לפגום בקשב של צופים מסוימים. ייתכן ומדובר באלגוריה על שולי החברה והצורך הקיומי ומכל מקום, אין למחזה סיום טוב כנהוג במחוזותינו. העלילה מתרחשת ברציף שיצא מכלל שימוש בפרבר של עיר דמיונית. רק נהר חוצץ בין הרציף המוזנח לבין העיר הגדולה. המקום מאכלס טיפוסים שונים , החיים בדלות וגם מעוברי אורח מזדמנים.
מוריס קוך מגיע ברכבו עם אשתו פונס (מוניק במקור) ושם הוא מבקש ממנה לשוב על עקבותיה ולהשאירו בדד. האישה חוששת לגורלו ושבה לחפשו . מוריס זומם לשים קץ לחייו כנראה בשל אובדן פיקדון כספי גדול של נזירות והוא חושש לשמו הטוב. ברציף הוא פוגש את שארל ואבאד ומבקש סיוע שלהם. אנו נתקלים גם בזוג ססיל ורודולף, פליטים מדרום אמריקה ובבניהם- קלייר ושארל. הבחור פאק מגיח גם הוא ומזימתו היא לקבל את חסדיה של קלייר. כלי נשק המוסתר בבגדיו של אחד מהם מסייע לעלילה ולסוף שהוא בעצם רק התחלה. מעין עלובי החיים.
חלומות רדומים על חיים בני תקומה מתמוססים בעוצמה בהמית ודועכים לאיטם. הבמאי חנן ישי הצליח להפיח קסם מיוחד עם להקת השחקנים המשובחים והתוצאה היא מצגת מהפנטת- אם כי היא אינה יעילה לכל צופה ודכפין. יש להיכנס לעובי המילים והתמונות כדי שקסמו של קולטס יהיה מוחשי. ההצגה, אגב, נכתבה לפי הזמנת הקומדי פרנסז הצרפתי הנודע בשנת 1985.
ניר לוגסי מגלם במשחק מרתק את מוריס קוך והוא מפליג במסע ברציף המוזנח במשחק משובח. מיכל לוינטון כאשתו, משחקת ברגש ובעוצמה תיאטרלית יפה. הדר קרן כססיל מגישה משחק מעולה ומקרינה נופך מיוחד של חוויה תיאטרלית. גל בן מויאל מגלם את בעלה רודולף ביכולת מצוינת. זיו עוז ארי כשארל בנם של בני הזוג הזה, מגלם את התפקיד באורח מקצועי ומשובח.
דוד עומר כפאק, הבחור הריקני המשוטט ברציף ותאוותו לא יודעת בלמים .כל רצונו הוא להשיג את חסדיה של קלייר בתם של בני הזוג ססיל ורודולף. משחקו מצוין. דור לוי מגלם נפלא את אבאד במשחק כמעט ללא מילים רבות. לקינוח יש לציין את אלונה לובנברג שמגלמת בצורה מהפנטת את הנערה קלייר ומשחקה הוא ברוך כישרון, קולח וייחודי. נטשה מנטל הצליחה לעצב תלבושות מדהימות לעלובי החיים הללו, בתוספת תלבושות חגיגיות לזוג המגיע לרציף המוזנח.
אמיר קאסטרו עצב תאורה שמשחקת תפקיד מכריע במחזה. גרשון וויספירר אחראי למוזיקה המקורית שכאילו נלקחה מסרטי מתח והיא מעולה במיוחד.אולג מלצב עצב את התנועה העדינה. התרגום של דורון תבורי הוא קולח ועכשווי. הבמאי עצב גם את התפאורה שבנויה בעצם מדק עץ עשוי מקרשים ומוטות, המדמים את הרציף ומתחתם נורות בוהקות, לפי הצורך.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
צלם – יוסי צבקר
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: