מאת: יונתן דורון
"הריבוע" הוא סרט שוודי על עולם האמנות ובני אדם באשר הם. כשהולכים למוזאון אמנות יש חדרים עם יצירות שאוהבים ויצירות לא מעניינות שלא תמיד מבינים למה תלו אותן; יש חדרים שעוברים עליהם במהירות ויש חדרים שבהם עומדים מתפעמים. אף אחד לא יכול לאהוב את כל היצירות בכל התערוכות. "הריבוע" מורכב מחלקים גאוניים עם רעיונות מדהימים (בעיקר בשעה הראשונה שלו) ומחלקים איומים, בלתי נסבלים, מעצבנים (אך לא בצורה מעוררת מחשבה או מעניינים) שיחד יוצרים סרט מתיש וארוך, שקשה להמליץ עליו אבל הייתי שמח להראות לאנשים גרסה ערוכה של שעה וחצי עם מה שאהבתי.
את הסרט, שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן בשנה שעברה ומועמד לאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, כתב וביים רובן אוסטלנד. בבסיס "כוח עליון", סרטו הקודם, היה רעיון מעולה שלא התרגם לסרט טוב. הוא אוהב לעסוק בשאלות של מוסר ולבחון התנהגות אנושית. הפעם הוא אסף כל מיני רעיונות ולקח דמות ויצירת אמנות והרכיב סוג של סיפור שלפעמים דורך במקום. בכל קטע יש תוספת קטנה וחכמה לרוב (תינוק שבוכה; מציקים לחבר השחור שלו שמחכה במכונית; התפרצות של טבח מתוסכל).
כריסטיאן (קלייס באנג הכריזמטי) הוא מנהל מוזאון בשוודיה. במסגרת תערוכה חדשה יש יצירה בשם "הריבוע". כמעט כל הקטעים סביב היצירה "הריבוע", יחסי הציבור בשבילה והתערוכה שבה מוצלחים. יש יותר מדי קטעים מעיקים ושימוש יתר בדרי רחוב.
בחלקים קטנים מהסרט מדברים אנגלית כי משתתפים בהם השחקנים האמריקאיים, שידועים בעיקר מסדרות טלוויזיה, אליסבת' מוס ("Mad Men", "סיפורה של שפחה") ככתבת שמראיינת את כריסטיאן ובשני קטעים דומיניק וסט ("הסמויה", "הרומן") כאמן. על אף חיבתי לווסט אפשר היה להוציא את שני הקטעים שהוא מופיע בהם ולא הייתי מרגיש בחיסרונם. בקטע הראשון שלו הריאיון הפומבי שלו מופרע בשל איש עם טורט שיושב בקהל. הוא בוחן את הסבלנות של היושבים בחדר, ונמשך בלי סוף, ומשתלב עם הנושא הכללי שאוסטלנד בוחן אך הוא אינו משמעותי לסיפור (לו היה קצר יותר אולי זה היה נסלח). בקטע השני שלו יש איש שמתנהג כמו קוף בארוחה רשמית וחגיגית והוא מעיק ולא נגמר. יחד עם הסיפורים האלה שעוברים בלא התייחסות אמיתית לאחר מכן, יש סיפור עם ילד קטן וכעוס שחוזרים אליו שוב ושוב ושוב.
שנאתי את כל הדקות האחרונות ואת הסוף.
* עוד הערה יוצאת דופן על התרגום בסרט כפי שהוא מוקרן בבתי הקולנוע (כשישודר בטלוויזיה יהיו כתוביות תרגום אחרות). אני לא מבין שוודית אבל אני יודע לזהות תרגום גרוע/ישיר מאנגלית. בעברית כבר לא אומרים "בית חרושת לשוקולד" אלא פשוט "מפעל שוקולד". זאת דוגמה אחת שאני זוכר מתוך הכתוביות; היו עוד פספוסים שקלטתי. יהיה נחמד ואדיב אם ימצאו דובר שוודית בישראל, בוודאי יש כאלו והם ישמחו לעבודה.
פורסם באתר אידיבי CC
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
"הריבוע" הוא סרט שוודי על עולם האמנות ובני אדם באשר הם. כשהולכים למוזאון אמנות יש חדרים עם יצירות שאוהבים ויצירות לא מעניינות שלא תמיד מבינים למה תלו אותן; יש חדרים שעוברים עליהם במהירות ויש חדרים שבהם עומדים מתפעמים. אף אחד לא יכול לאהוב את כל היצירות בכל התערוכות. "הריבוע" מורכב מחלקים גאוניים עם רעיונות מדהימים (בעיקר בשעה הראשונה שלו) ומחלקים איומים, בלתי נסבלים, מעצבנים (אך לא בצורה מעוררת מחשבה או מעניינים) שיחד יוצרים סרט מתיש וארוך, שקשה להמליץ עליו אבל הייתי שמח להראות לאנשים גרסה ערוכה של שעה וחצי עם מה שאהבתי.
את הסרט, שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן בשנה שעברה ומועמד לאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, כתב וביים רובן אוסטלנד. בבסיס "כוח עליון", סרטו הקודם, היה רעיון מעולה שלא התרגם לסרט טוב. הוא אוהב לעסוק בשאלות של מוסר ולבחון התנהגות אנושית. הפעם הוא אסף כל מיני רעיונות ולקח דמות ויצירת אמנות והרכיב סוג של סיפור שלפעמים דורך במקום. בכל קטע יש תוספת קטנה וחכמה לרוב (תינוק שבוכה; מציקים לחבר השחור שלו שמחכה במכונית; התפרצות של טבח מתוסכל).
כריסטיאן (קלייס באנג הכריזמטי) הוא מנהל מוזאון בשוודיה. במסגרת תערוכה חדשה יש יצירה בשם "הריבוע". כמעט כל הקטעים סביב היצירה "הריבוע", יחסי הציבור בשבילה והתערוכה שבה מוצלחים. יש יותר מדי קטעים מעיקים ושימוש יתר בדרי רחוב.
בחלקים קטנים מהסרט מדברים אנגלית כי משתתפים בהם השחקנים האמריקאיים, שידועים בעיקר מסדרות טלוויזיה, אליסבת' מוס ("Mad Men", "סיפורה של שפחה") ככתבת שמראיינת את כריסטיאן ובשני קטעים דומיניק וסט ("הסמויה", "הרומן") כאמן. על אף חיבתי לווסט אפשר היה להוציא את שני הקטעים שהוא מופיע בהם ולא הייתי מרגיש בחיסרונם. בקטע הראשון שלו הריאיון הפומבי שלו מופרע בשל איש עם טורט שיושב בקהל. הוא בוחן את הסבלנות של היושבים בחדר, ונמשך בלי סוף, ומשתלב עם הנושא הכללי שאוסטלנד בוחן אך הוא אינו משמעותי לסיפור (לו היה קצר יותר אולי זה היה נסלח). בקטע השני שלו יש איש שמתנהג כמו קוף בארוחה רשמית וחגיגית והוא מעיק ולא נגמר. יחד עם הסיפורים האלה שעוברים בלא התייחסות אמיתית לאחר מכן, יש סיפור עם ילד קטן וכעוס שחוזרים אליו שוב ושוב ושוב.
שנאתי את כל הדקות האחרונות ואת הסוף.
* עוד הערה יוצאת דופן על התרגום בסרט כפי שהוא מוקרן בבתי הקולנוע (כשישודר בטלוויזיה יהיו כתוביות תרגום אחרות). אני לא מבין שוודית אבל אני יודע לזהות תרגום גרוע/ישיר מאנגלית. בעברית כבר לא אומרים "בית חרושת לשוקולד" אלא פשוט "מפעל שוקולד". זאת דוגמה אחת שאני זוכר מתוך הכתוביות; היו עוד פספוסים שקלטתי. יהיה נחמד ואדיב אם ימצאו דובר שוודית בישראל, בוודאי יש כאלו והם ישמחו לעבודה.
פורסם באתר אידיבי CC
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: