מאת: גל בין
יותר משהוא סרט, "קפטן פנטסטיק" הינו מסה פילוסופית עמוקה ומרוכבת אודות החינוך. על אף שמו, המטעה לחשוב שמדובר בעוד סרט גיבורי על שכיח, "קפטן פנטסטיק" הוא סרט יוצא דופן בעולם הקולנועי. הדרך שבה הסרט חוקר את שאלת החינוך האלטרנטיבי, והעובדה שהוא מצליח לעורר אצל הצופים דיון שיימשך גם אחרי כתוביות הסיום, הופכות אותו, לכל הפחות, לשווה צפייה.
את הסרט כתב וביים מאט רוס, המוכר יותר כשחקן המופיע על המסך הקטן (גאווין בלסון ב"סיליקון ואלי") מאשר כבמאי של יצירות המוקרנות על המסך הגדול. זהו סרטו השני בסך הכל, ובו רוס מצליח להעלות בצורה פשוטה ונגישה לכל, שאלות רציניות אודות הערכים והדרך אליהם אנו מחנכים (או אולי רוצים לחנך) את ילדינו. היכולת הזו של רוס מפתיעה לטובה לאור חוסר ניסיונו, וזיכתה אותו בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן.
גיבור הסרט הוא בן קאש (ויגו מורטנסן, אראגרון מטרילוגיית שר הטבעות), אב המגדל את ששת ילדיו ביערות של צפון ארה"ב, הרחק מהציוילזציה המשחיתה, ומלמד אותם לצוד ולחיות חיים פראיים. אולם למרות המרחק מהציויליזציה, בן אינו מוותר על חשיפת ילדיו להישגי המין האנושי, ועל כן הם לומדים בנוסף גם פיזיקה תיאורטית, ספרות יפה, תיאולוגיה פוליטית ועוד שלל נושאים מתקדמים שאינם נלמדים בבתי הספר הסטנדרטיים.
כאשר אשתו ואם ילדיו, לסלי, הולכת לעולמה, בן נכנע ללחץ המשפחתי ומחליט לחצות עם ילדיו את המדינה בדרך להלוויה. המסע שהוא לכאורה פשוט מבחינה טכנית, הופך להיות קשה יותר ויותר עבור בן, כאשר כל מפגש עם צורת החיים המודרנית מעלה עבורו מחדש את השאלה "האם החינוך שבחר עבור ילדיו הוא הדרך הנכונה?"
הסרט קם ונופל, באופן לא מפתיע, על הופעתו של מורטנסן, שמוביל את הקאסט בהצלחה ובכשרון רב. בעוד שהדמויות שסביבו שבלוניות למדי וכל אחת מהן מתעניינת בדבר מה בודד, מורטנסן מציג לאורך הסרט את בן כאדם מורכב המשלב בין היגיון ורגש. מצד אחד בן אמנם מאמין בצדקת דרכו, אך יחד עם זאת גם מבין בהדרגה שאולי הוא קצת נסחף בבחירתו הקיצונית, ואולי הוא לא אב כזה פנטסטי.
מעל הכל, ליבו של הסרט הוא הטיעונים בעד ונגד החינוך יוצא הדופן. הצילומים, העריכה והמוזיקה טובים אך לא מבריקים בצורה יוצאת דופן – ובעיקר מאפשרים לסרט לדבר על נושאים כבדים, תוך כדי הסיפור העלילתי המקל על החיבור לקהל. רק הסוף חלש באופן יחסי כאשר הסרט מציג בזו אחר זו לא פחות מחמש סצנות יפות ומלאות רגש שיכלו להיות, פוטנציאלית, רגעי סיום נהדרים. במקום זאת התוצאה היא סוף שנמרח למדי, מעייף ומשאיר בפה טעם חמוץ-מתוק.
כוחו של הסרט הוא בשאלות אותן הוא מעלה ולא באיכויות הסינמטיות שלו. הוא לדעתי ישרוד איתנו עוד הרבה זמן, כסרט חובה בסימנרים לחינוך. זהו סרט מעמיק על נושא מקורי.
פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: