"הנוקמים: עידן אולטרון" מצליח להתהלך לכל אורכו באופן כמעט מושלם בין הרציני לקומי, לבין המעמיק והשטחי. השאלה היא בעיקר איך רוצים להתייחס אליו.
מאת: רותם יפעתכיום כל חובב קולנוע ובטח קומיקס אמור להכיר בעל פה את התוכניות המפורטת של קווין פייגי עבור העולם הקולנועי של מארוול. אך בעקבות צפיה ב"הנוקמים 2: עידן אולטרון" (הסרט הלפני אחרון בשלב שתיים) אני חושב שגיליתי מהי הסיבה האמתית שדיסני קנו את אולפני מארוול בסוף 2009: השילוב בקטעים מהסרט "פינוקיו" בהקשר של דמותו של אולטרון בלי לשלם זכויות יוצרים. במקרה זה גם הכניס להם מלא כסף, נו, קורה. אולטרון שנבנה על ידי בני אדם כדי להגן עליהם לא מוכן להיות בובה על חוט עבורם, אלא רוצה להיות ילד אמיתי, ז"א להרוג את אבא.
כדי להמשיך את החזון של פייגי, ג'וס ווידון שוב היה עסוק בחבורת גיבורי העל במקום לנסות לביים סדרת טלוויזיה שתבוטל במהרה. בידיעה שזה הסרט האחרון שלו בסדרה ובעולם הקולנועי הזה (לפחות נכון לעכשיו), נדמה שהוא הרגיש חופשי להתפרע, בעיקר בתחום הקומי, שכן יותר מכל דבר, זהו אחד הסרטים המצחיקים ביותר שראיתי לאחרונה. הדבר בולט ביחס לסרטים הבודדים של הנוקמים כמו "ת'ור 2: העולם האפל", ו"קפטן אמריקה: חייל החורף". אבל לא רק הומור מביא ווידון למסך. השילוב של כל הנוקמים והיכולות המגוונות שלהם יוצרות סצנות אקשן מהטובות ביותר שנראו עד כה, ומגוונות באופיין. אין כאן ניסיון בלחדש ולהמציא את הגלגל מחדש, אלא להמשיך עם "הפשוט" והמוכר. בנוסף, יש כאן באמת הרגשה של עולם, ויש התמקדות בהתפתחות ביחסים בין חברי הצוות השונים, אם כי באופן משונה למרות שזהו סרט ה-11 "בסדרה" עדיין זה לא מספיק ויש טעם ורצון להכיר עוד יותר טוב את הדמויות.
מבחינה עלילתית הסרט ממשיך את היכן ש"קפטן אמריקה: חייל החורף" נגמר. למרות ש-ש.י.ל.ד פורקה, הקפטן מוביל את הנוקמים באופן עצמאי בעקבות מה שנוצר מ"הידרה" במטרה למצוא את השרביט של לוקי. במהלך הקרב על תפיסתו הם נתקלים בשני 'מחוזקים' (מסתבר שהזכויות על המילה מוטאנטים נמצאת בידי אולפני פוקס): פייטרו וונדה מקסימוף/ קוויק סילבר ומכשפת השני (אהרון ג'ונסון ואליזבת אולסן). הראשון בעל מהירות אדירה והשנייה בעלת יכולות מנטאליות וסתם הפקת אנרגיה. היא משתילה בראשם של החברים חזיונות, כשטוני סטארק/איירון מן (רוברט דאוני ג'וניור) רואה איך כל חבריו מתים. כדי למנוע זאת, הוא נעזר בברוס באנר/הענק הירוק (מארק רופאלו) כדי לרתום את הכוח של האבן בשרביט של לוקי לטובת המין האנושי. יחד (וללא ידיעת שאר החברים) הם בונים את אולטרון (ג'יימס ספיידר), בינה מלאכותית שתפקידו להגן על כדור הארץ מפני איומים מבחוץ. אולטרון מצדיק את היותו בינה מלאכותית, ועוד לפני האיום מבחוץ, הוא מבין שלפני כן יש לטפל באיום מבפנים: בני האדם. אולטרון בונה לעצמו צבא רובוטים, ומגייס לצידו את קוויק סילבר ומכשפת השני. מנגד, הנוקמים נאלצים לברוח למקום מבודד ולהתמודד עם הקרעים הפנימיים המתגלים בגלל מעשיו של סטארק והתמודדות עם השדים הפנימיים שלהם כדי לגבור על אולטרון.
כשהסרט הוא רק חלק קטן ממשהו גדול ומורכב יותר, הוא בקלות יכול להפך לפרסומת אינסופית לדברים האחרים של מארוול, אבל ווידון נמנע מהמלכודת הזו. ההרגשה היא שכל התפתחות עלילתית היא אינהרנטית לסרט ולא כדי לקדם עלילות אחרות. למרות אורכו (מעל שעתיים) אין בו רגעים מתים או מיותרים. "הנוקמים: עידן אולטרון" מצליח להתהלך לכל אורכו באופן כמעט מושלם בין הרציני לקומי, לבין המעמיק והשטחי. השאלה היא בעיקר איך רוצים להתייחס אליו. אם רוצים לגזור ממנו משמעויות מוסריות-פוליטיות על טיבו של השלטון זוהי בעיה, שכן הוא לא שלם. הדבר בולט בעיקר בדמותו של אולטרון. בעוד ספיידר מגלם את הדמות באופן נפלא, מין קריפ רובוטי, מעט מפחיד אך בו בזמן חביב, מניעיו והסבריו מעט סתומים. אבל בסופו של דבר, המטרה שלו ברורה – להשמיד את העולם. כמו תמיד בסרטים (ובחיים), הסיבה היא לא באמת רלוונטית.
אך יש מקום אחד בו היית מצפה שהסרט (והעולם בו הוא פועל) כן היה מתעמק, וזה בכל הנוגע לדיון של כוחות על וזהות סודית. סרטי "אקס מן", "באטמן" ואפילו "ספיידרמן" עושים היטב אך אצל מארוול הדבר בקושי קיים. אם כי גם זה צפוי להשתנות בסרט הבא של קפטן אמריקה "מלחמת אזרחים".
השחקנים הקבועים ממשיכים להוכיח שהם בחירות מדויקות לתפקידים שלהם. פרט לספיידר שהוא תוספת מרעננת, ג'ונסון ואולסן נותנים הופעה פושרת. בעוד שג'ונסון נתון מראש להשוואה בלתי אפשרית לאופן בו גולם קוויקסילבר ב"אקס מן: העתיד שהיה" אולסן בקושי מורגשת גם בזמן המסך המועט שניתן לה.
הפרידה של ווידון היא צומת חשוב בעולם של מארוול. הוא הביא איתו לסרטים חן והומור רב, דבר שחסר מאד בסרטי גיבורי על. העובדה שגם מקומו של רוברט דאוני ג'וניור ייקטן בהמשך, מחייבת בעיני לעשות צעד נוסף לעבר הצל האפל. בלי הומור בכלל ולהתעסק באופן יותר רציני בשאלות אודות העולם שבו אנו חיים – שאלות שכבר עלו ברוב הסרטים עד כה. זה יקנה לעולם הקולנועי של מארוול מקום לא רק בדברי הימים הכלכליים של הקולנוע אלא גם הקולנועיים.
פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
אי אפשר לקרוא לנוקמים עידן אולטרון סרט איכות אבל הוא בהחלט היה סרט מבדר. העלילה התרכזה יותר באקשן מחוזק בקטעים קומיים. הסרט בהחלט מכין את הקרקע לקראת הארוע הגדול הבא של מארוול - קפטן אמריקה מלחמת האזרחים שיהיה הרבה יותר טוב מבחינת איכות העלילה בגלל שהוא יעצב את העולם של מארוול מחדש.
השבמחק