מאת: אופיר איל
"בסתר" היא דרמת פשע הממוקמת בפריז של מאה ה- 19 ובמרכזה יצרים ותשוקות. תקופה היסטורית של נימוסין והתנהגות נאותה סוגרת על תרז הצעירה, שהרוח החופשית המקננת בה נחנקת לא רק על ידי הסביבה, אלא בעיקר על ידי המסגרת המשפחתית בה היא כלואה. נעדר הפתעות ומתקשה להכיל או לפרוש כראוי את המורכבות הרגשית החשובה שבו, "בסתר" אינו מצליח לשחזר את הייחודיות המאפיינת את הספר עליו הוא מבוסס. סרט שהיה נהנה הרבה יותר מיד מכוונת מתוחכמת יותר או שהיה עליו להישאר על דפי הספריה, ממנה הגיע.
תרז (אליזבת' אולסן, "מרתה מרסי מאי מרלין"), שחייה באפריקה נקטעים על ידי מות אמה והחזרתה לאנגליה למגורים אצל דודתה (ג'סיקה לאנג, "אימה אמריקאית"). כעת, יתומה ובודדה, נאלצת תרז להפוך למטפלת הצמודה של בן דודה החולני קאמיל (תום פלטון, הלא הוא דראקו מאלפוי המרושע מסדרת סרטי "הארי פוטר", בתפקיד שמרמז כי לפלטון הצעיר עשויה להתפתח קריירה מעניינת), ומאוחר יותר מאלצת אותה דודתה אף להתחתן עמו. תרז הולכת ונמקה לצד בעלה הילדותי וחייה חסרי חיות, אך הכל משתנה כאשר המשפחה עוברת לפריז וחבר ילדות של קאמיל, לורן, חוזר אל חייהם (אוסקר אייזיק, "בתוך לואין דיויס").
"בסתר" מבוסס על ספרו של אמיל זולא- "תרז ראקן", שיצא לאור בשנת 1868 וחולל שערורייה גדולה. רעיון הסיפור, בו לורן ותרז מתאהבים זו בזה ואף מגדילים לעשות והורגים את קאמיל על מנת להיות יחד, הוא להתחקות אחר נפשותיהם של גיבוריו ובעיקר אחר רגשות האשם והעול המוסרי המכביד עליהן. מעשה הרצח הוא בבחינת טריגר המאפשר לעלילה לבחון את המצב הרגשי והנפשי שמוביל אליו וההשלכות שלו על אלה לאחריו. לאור זאת, אין זה מפתיע כי ספרו של זולא זכה לעיבודים תיאטרליים רבים וכיכב על במות ברחבי העולם. במת התיאטרון אמנם מוגבלת ביכולתה להציג מגוון אתרי התרחשות או אירועים מרובים, אך בנויה במדויק להכלת דרמות נפשיות והלכי רוח רגשיים.
אל מסכי הקולנוע מגיע הסיפור לאחר שבמאי הסרט, צ'רלי סטרטון, עיבד את המחזה לתסריט. לסטרטון, שחקן בעברו, יש ניסיון בעיקר בבימוי סדרות טלוויזיה (ביים את אחד מפרקי הסדרה "נקמה"), וזה עבורו הסרט הראשון באורך מלא אותו הוא מביים. הן בבימוי והן בעיבוד הרומן לתסריט ניכרת פרקטיות לא רעה מאחר והיא מצליחה להביא את סיפור העלילה מנקודת ההתחלה שלו אל סופו ולספק סיפור קוהרנטי.
עם זאת, עבור סיפור שהמורכבות הנפשית היא החלק המעניין והחשוב בו, צ'ק ליסט אינו מספק וכך על אף שהצופה מצליח לעקוב אחר העלילה, הוא אינו מקבל את מלוא כובד המשקל של האופן בו הדמויות, במיוחד זו של תרז, נהנות ונכבלות תחת היצריות הפועמת בהן. ההבנה המתקבלת מן הצפיה היא בעיקר שטחית ונמנעת הבנה או חקירה מלאה של טיב מערכת היחסים ומקור המשיכה, ולאחר מכן הדחייה, בין שני הגיבורים. על החוסר הזה ניתן ללמוד באופן טוב בעזרת הסצנה המינימלית אך המצויינת, בה מתגרה תרז ממראהו של אדם העובד בשדה. סצנה בודדה זו מצליחה להעביר את ההבנה כי שורשיה האפריקאיים של העלמה האנגליה מפעמים בה ויוצרים ניגוד מוחלט בין בן הדוד החולני אליו היא קשורה לבין עולם הפנטזיות שלה. המשך הסרט נעדר סצינות מדויקות כאלה, היעדר הדן את העלילה לפשטות בינונית.
מבחינת הליהוק, לתפקיד דודתה של תרז יועדה תחילה מריל סטריפ אך מאוחר יותר זכתה בו ג'סיקה לאנג, שמאז קיבלה ביקורות אוהדות מאוד על הופעתה. לצידה, בתפקיד תרז, אולסן דווקא מסמנת את הליהוק הפחות מוצלח בסרט. האמריקאיות של אולסן ניכרת לא רק במראה שלה אלא גם בהילוכה והתנהלותה נעדרי העידון. אמנם דמותה של תרז זקוקה לאלמנטים פראיים אך אולסן אינה מצליחה לאזן את אלה באופן מספק. קייט ווינסלט וג'סיקה בייל שהיו מועמדות לתפקיד לפני אולסן, וודאי היו מתאימות יותר, לפחות מבחינת יכולתן להוסיף למורכבות הרגשית של תרז גם את המורכבות הנובעת מהרקע שלה כילדה הגדלה בתרבות אחת אך נכלאת באחרת. בניגוד לאייזיק המצליח להעביר את דמות הצייר משולח הרסן באופן טוב יותר, יכולתה של אולסן לגוון אינה טובה וכך היא יוצרת דמות שטחית ומעניינת פחות.
פורסם באתר אידיבי cc-by-sa
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: