מאת: רותם יפעת
אחד הרגעים המוצלחים ביותר ב"ת'ור – העולם האפל" הוא הרגע בו לוקי עוטה לרגע את דמותו של קפטן אמריקה. אך לא רק שהגְג הזה היה חריג ביחס לסרט ההוא, אלא גם חריג ביחס לדמותו של קפטן אמריקה, שהוא כל כולו רצינות וכבדות ראש. מאפיינים אלו של הקפטן הם שמובילים את האווירה ב"קפטן אמריקה 2: חייל החורף", סרט שלוקח את עצמו באופן רציני למדי. לפעמים רציני מדי.
הומור הוא לא מרכיב הכרחי בכל סרט מן הסתם, ואפילו לא בסרטי גיבורי על. סדרות "אקס-מן" ו"האביר האפל" הן הוכחה לכך. אבל כשאתה חלק מזיכיון-על שחלקים ממנו נכתבו על ידי ג'וס ווידון, מצפים ממך לדברים מסויימים. הדבר מורגש אף יותר כשמנסים לשלב בו בדיחות (בעיקר הבדיחות על הפער התרבותי שצבר הקפטן בעשרות השנים שלו מתחת לקרח).
מבחינה נקודת הזמן, "חייל החורף" הוא המשך של "הנוקמים" ובניגוד לחבריו לצוות, נראה שהקפטן לא סובל מפוסט טראומה או לב שבור, אלא כמו כולנו סתם מנסה להסתגל למאה העשרים ואחת. בין צפייה והאזנה לקלאסיקות תרבות מהמאה העשרים הוא מוצא גם זמן לעזור ל"ש.י.ל.ד" להלחם ברעים – רק שלא תמיד ברור מי הם הרעים. אחרי נסיון התנקשות בניק פיורי, הקפטן נמלט מאנשי הסוכנות וחופר עמוק בעברה ומגלה שבמקום להקשיב ל"נירוונה" היה עדיף אם היה מתעניין במעסיקים שלו.
במסגרת עבודת השורשים הוא חושף תוכנית סודית שמטרתה חיסול מליוני אנשים המהווים סכנה לסדר העולמי. המטרות נקבעות באמצעות איסוף מידע מכל הטכנולוגיות שאנו עושים בהם שימוש ביום יום. אם כי השאלה מהו הסדר ומי עונה על הקריטריונים – נותרת בידי האנשים השולטים בה. יחד עם האלמנה השחורה והפאלקון (כי צריך עוד דמויות שיקבלו עוד סרטים להחזיק את הזיכיון עד 2028) הוא יוצא למנוע את האסון.
המרכזיות שיש לטכנולוגיה בסרט, ובעיקר לאיסוף מידע דרך השימושים היומיומיים שלנו (קניות באשראי, חיפוש בגוגל, סלפיז שאנחנו מפרסמים), מרחיקה אותו מהמחוזות הפנטסטים-מד"בים של הז'אנר. האקטואליות הזו יכולה גם לשמש הסבר לטון הרציני שלו. בכך הוא גם נבדל משאר סרטי הנוקמים. שם הקלילות מתאימה להתרחשויות שכן האיום הוא לא מן העולם הזה ומנותק מהמציאות שלנו. כפי שהרצינות של "האביר האפל" נובעת מהיותו אדם המתמודד עם טראומות עבר או זו של אקסמן מהיותה אלגוריה על החריגים בחברה, כך גם "חייל החורף" עוסק באופן ישיר ביכולת של גופים או ארגונים לאסוף מידע עלינו ולפעול כנגדנו. גם דמותו של טוני סטארק ניסתה להתמודד עם קשיים אישיים ב"איירון מן 3" אך האופי הליצני של טוני סטארק (יחד עם הנבל בסרט) יצרו מן שעטנז שלא היה אחיד לאורך כל הסרט.
ג'ו ג'ונסטון שביים את הסרט הקודם הוחלף על ידי האחים אנתוני וג'ואי רוסו. זהו ליהוק מעניין, שכן השניים מגיעים מעולם הסיטקומים הטלוויזיונים ("קומיוניטי" ו"משפחה בהפרעה"). בחירה מעניינת ללא ספק לסרט גיבורי על. לאור זאת מפתיע אף יותר הטון הרציני שבו הסרט מתהלך, אך נדמה שהשניים למדו היטב, וגם אם לטעמי האופי הרציני חוטא לזכיון, הם מבצעים אותו מצוין.
יש מקום אחד שהרצינות לא באה לידי ביטוי וזוהי דמותו של הקפטן. אני לא יכול להעיד על כך מגוף ראשון, אבל יש לי תחושה שלהיות קפוא כמה עשרות שנים יכול להשאיר בך משקעים ועניינים לא סגורים. יש התייחסות לכך בסרט, אך לרוב זה באופן הדבר נעשה לרוב בבדיחות (לא הכי מצחיקות). זהו הסרט השלישי בו הקפטן מתואר ככליל השלמות, דבר המתחיל להטריד ובעיקר להתיש. גם שכבר יש לו קונפליקטים, הם נותרים בינאריים למדי בהתאם לתפיסת עולמו של הקפטן. יש טוב ויש רע – אפור לא קיים. בסופו של דבר מצטיירת דמות הנעדרת עומק רגשי ונטולת קונפליקטים, הייתי אף אומר פלקטית. למעשה הוא סוחף אחריו אנשים הודות לרטוריקה כובשת.
אך אין זה אומר שזהו לא תפקיד מאתגר, וכריס אוונס עושה אותו שוב באופן מדויק. כשרונו של אוונס בולט אף יותר כשמשווים את משחקו כאן לעומת תפקידו ב"רכבת הקרח" המציג בימים אלו. שם הוא מגלם מין סטיב רוג'רס לפני שהפך לקפטן אמריקה.
סקרלט ג'והנסון וסמואל ל. ג'קסון חוזרים בתור האלמנה השחורה וניק פיורי בהתאמה, ועד שלא ייתנו להם סרט משלהם (מה שצפוי עם ג'והנסון) הם ימשיכו לדפוק כרטיס ותו לא. אנתוני מקי בתפקיד ג'יימס רודס, סליחה, סאם ווילסון – פאלקון – הוא סיידקיק שנעשה בצלם הגיבור: שטחי ובעל יכולות רטוריות טובות.
בסופו של דבר זהו הסרט הטוב ביותר מבין סרטי הנוקמים (או לפחות מהרגע שבו הוחלט על הפרוייקט). מבחינה סגנונית הוא הכי שלם ובעל טון ברור. כאמור יתרון זה הוא גם החסרון שלו ביחס לאחרים. אך זו היא כבר שאלה אחרת וכללית יותר לגבי המגה זיכיון הזה – האם הסרטים האלה יכולים או בכלל אמורים לעמוד לבד? מבחינה עלילתית, תמתית וויזואלית. האם הם בעצם סוג של סדרת טלויזיה כשג'וס ווידון הוא השואו ראנר שלהם? אם שרלוק של הבי.בי.סי. יכולה להיות סדרת טלויזיה שבה כל "פרק" הוא תשעים דקות, למה לא להפך? סדרה עם 12 פרקים בה כל פרק הוא מעל שעתיים?
ואם תהיתם למה קוראים לסרט "חייל החורף" – אז זהו הכינוי של הרע הראשי (או לפחות המוחשי בינהם): חייל-על שפותח על ידי הרוסים. כי אם יש משהו שבאמת היה חסר בהוליווד זה להחזיר את הרוסים כנבל הראשי. אבל בדומה לתלת מימד בסרט, גם הוא מרגיש לרוב כמו הצנחה מלמעלה ולא הכרחי לעניין המרכזי.
פורסם באתר אידיבי cc-by-sa
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: