מועד התערוכה נקבע כבר לפני כשנה, אולם עתה לאור ההתפתחות בדרום, ענבל מכירה עוד יותר בחשיבות של הבאת אומנות וחיים נורמליים אל יישובי עוטף עזה. לא בכדי, שתי הסדרות הצילומים מהן בחרה ענבל להציג "תעתועי בדים" (2007) ו"דוקרן" (2008) עוסקות בנושאים חברתיים.
ענבל מצלמת בטכניקה אישית שפיתחה בעצמה. בסטודיו שלה יש מסך מנייר כסף שהוא גם שקוף וגם משתקף ובשילוב תנאי תאורה ומשחקי פוקוס מתקבלות שקיפויות מיוחדות שיוצרות את השילוב הייחודי לכל תמונה.
על עבודתיה המקוריות של ענבל נכתב בגיליון GALLERY AND STUDIO הניו-יורקי "אנו משתאים ליכולתה של ענבל להעניק משמעות סובייקטיבית כה רבה, ליצור קסם כה רב ולעורר תחושת יופי בלתי חולפת באמצעים כה פשוטים לכאורה"... ועוד "ענבל שייכת "למסורת של צלמי האוונגרד ההרפתקנים, החל מאלווין לנגדון קובורן... ועד למחדשים עכשוויים בצילום כגון דויד סטיבנסון ואדם פוס...".
הסדרה תעתועי בדים (2007)
הסדרה "תעתועי בדים" מאגדת בתוכה אמירה חברתית על כאן ועכשיו. נושאים כמו כפייה דתית, פערים חברתיים תרבותיים, אלימות בחברה, אובדן, ועוד, הם נושאים אתם החברה הישראלית מנסה להתמודד ביום יום- נושאים העולים באופן סימבולי בעבודות הנוכחיות.
בסדרה זו נבחרו בדי אורגנזה,אשר קומטו באמצעות מאות סיכות ויצרו צורות, אשר על ידי עבודת תאורה קפדנית קבלו גוונים שונים ועשירים , לעיתים עד כדי צורות ומראה של "קריסטלים". הרעיונות הובעו באמצעות סימבוליקה וצבעוניות אסתטית המעובדת עד הפרטים הקטנים. צבעים וצורות המבעבעות מבעד לאסתטיקה הצופנת מחאה, שהינה המצע לסדרה זו.
כותב פרופ' יוחאי רוזן מאוניברסיטת חיפה
"מלכה ענבל אינה מסתפקת בכך שהחפצים או המציאות שבה הם מתפקדים אינה ניתנת לפענוח, ובמקרים רבים מגבירה את המופשט על ידי השארת הנושא מחוץ למקום. מכיוון שהתצלומים הם אמורפיים, הם לא רק מזמינים את הצופה לנסות ולזהות את האובייקטים ששימשו את הצלמת אלא גם לפענח את משמעותם.
הדימוי המרומז, כמו מבחן רורשאך מזמין את הצופה לעסוק בפרשנויות. יש בתצלומים שלה מימד ציורי חזק, הנוצר בזכות התחושה שאנו מתבוננים בעקבות הצבע שהותירה ידו של הצייר המוליכה את המברשת. בכך דומים הצילומים לציורים מזרם האקספרסיוניזם המופשט.
רק כותרת היצירה ושם הסדרה מכוונים את הצופה למשמעות שהאומנית העניקה להם ולדרך שבה הושגו הדימויים...."
הסדרה דוקרן (2008)
עוסקת בהצגת אירועים בתקשורת . הסדרה מעלה תהיות על האופן בו נושאים המוצגים לנו כאינטרסים חשופים של תרבות היומיום הישראלית, מסתירים כוונות ומציאות שונה, לעיתים אפילו מסוכנת. בתקופה של חוסר בהירות כללית, תחושת חוסר הוודאות העולה מהתקשורת מגדילה את הטשטוש שבין התחומים. הנושאים שונים ומגוונים ועולים באופן סימבולי בעבודות.
בסדרה זו בחרה האמנית להשתמש בקולאז'ים מגזרי עיתון שעיצבה מחדש. באמצעות עבודת תאורה קפדנית ופוקוס קבלו הקולאז'ים גוונים שונים ועשירים. הרעיונות מובעים באמצעות צורות מטושטשות וצללים כבדים ומאיימים ברקע.
0 comentários: