728x90 AdSpace

"הרוח במעטפת" - ביקורת סרט

יום חמישי, 30 במרץ 2017
"הרוח במעטפת" - ביקורת סרט

מאת: רותם יפעת

למרות שמטבעי אני חשדן וציני כלפי רימייקים, בסופו של דבר רובן יוצאות מוצלחות – לא יצירות מופת, אבל גם לא משהו לא ראוי. אני חושב שזה בדרך כלל אחת משתיים: או הסתמכות על המקור כדי לבדר נטו ("שבעת המופלאים","נקודת שוויון") או להתאים את היצירה לרוח התקופה ושתעסוק בנושאים הרלוונטיים לעידן בו הוא נעשה ולא המקור ("פאוור ריינג'רס"). "הרוח במעטפת" לא עושה אף אחד מאלו. בניגוד למקור שהיה מעמיק, חדשני ופורץ דרך, הגרסה החדשה נשארת רק על פני השטח ולא ניסתה להתאים את עצמה לתקופה הזו, ואינה מתייחסת לסכנות של הטכנולוגיה העכשוויות. התוצאה היא ערבוב של דברים רבים שבאו בעקבות המקור ללא אמירה מקורית.

בעתיד בו בני אדם מקבלים חיזוקים רובוטיים, מייג'ור (סקרלט ג'והנסון) היא האבטיפוס של השלב הבא בטכנולוגיה: גוף מכני בו הושתל מוח של אדם – וכך היא משלבת את הטוב משתי העולמות. היא מוצבת ב"יחידה 9" שאמונה על לחימה בפשעים קיברנטיים שבראשה עומד דייסוק אראמקי (טאקשי קיטאנו). חקירת רצח של בכיר בחברת הרובוטיקה הגדולה ביותר שגם בנתה את מייג'ור מובילה אותה לקוזה (מייקל פיט), האקר שמצליח להתחבר לרובוטים ואנשים משודרגים. המטרה שלו היא לחסל את כל המעורבים בפרויקט סודי של החברה. יחד עם השותף שלה באטו (פילו אסבק) היא יוצאת בעקבות קוזה, ובדרך היא גם מגלה דברים בנוגע לעבר שלה, גילויים שמעלים אצלה שאלות על עצם הקיום שלה.

על פניו, אלו חומרים מאד מעניינים, ולא סתם גם הסרט היפני וגם חוברות המגנה היוו השראה לסרטים רבים (בינהם "מטריקס"). אבל זה רק מגביר את התסכול מהשטחיות של הסרט. לא צריך להרחיק לסוף שנות התשעים, מספיק להסתכל על סדרה כמו "ווסטוורלד" שמציגה תפיסת פילוסופיית קיום מעניינת יותר בהקשר של רובוטים כדי לראות שיש עוד מה לחדש בנושא. בנוסף יש הרגשה שהיוצרים לא סומכים על הדמיון של הצופים והכל מאד ברור ולא דורש מחשבה. נכון שליוצרים היה אתגר לא פשוט ליצור הזדהות עם דמות שכל קיומה היא עיסוק בשאלת האנושיות שלה – אבל זה לא תירוץ לכישלון. הסרט מאד גס בניסיון שלו לרגש אותנו וגם באופן בו הוא מורכב: הכול בוטה וברור, וזה לא דבר טוב.

יש גם בעיה יסודית בהנחת היסוד של הסרט שהמוח (או הרוח) האנושית היא בעלת יתרון על פני זה המכני. נכון שסרטי מד"ב רבים בניהם "2001: אודיסיאה בחלל", "שליחות קטלנית" או "מטריקס" הציגו את הסכנה שיש באינטליגנציה מלאכותית ולכן עדיף להסתמך על המוח האנושי. אבל מנגד כל שאר הסרטים וההיסטוריה האנושית הוכיחו שנפש האדם לא בדיוק מציאה. בסרט ניסו לפתור את זה על ידי מחיקת הזיכרון של מייג'ור, ובכך להפוך אותה ל"טאבולה ראסה", אבל אדם הוא יותר מסך הזיכרונות שלו – אבל כנראה שהמדענים שיצרו אותה דלגו על השיעורים בפילוסופיה של המדע.

באופן אירוני סרט שקוראים לו "הרוח במעטפת" ועוסק במהות האנושיות הוא חסר כל רוח או אנושיות בדמויות. סקרלט ג'והנסון לא מצליחה להביא לידי ביטוי את הקונפליקט בו מייג'ור נמצאת, וכל תצוגת המשחק שלה היא הרובוט בלי האדם. ג'ולייט בינוש בתור המדענית שיצרה את מייגו'ר, היא אחת הדמויות הבודדות שלא מחוזקת בתוספים מכניים עושה תפקיד מאד חד ממדי שנע בין מניפולטיביות לאהבה/דאגה. טקאשי קיטאנו עושה אותו הדבר רק מהכיוון הגברי – וגם הופעה מאד טקאשי קיטאנואית, בה הוא אפילו לא טורח לדבר אנגלית (אם כי זה הגיוני כי הם ביפן, ומה שלא ברור הוא למה כל האחרים לא מדברים יפנית).

הסרט שעולה בארה"ב השבוע יכול להצליח בגלל סיבה אחת: העושר הוויזואלי שלו. העיצוב של העתיד ייחודי ומעניין והיכן שחסכו בדמויות, השקיעו בבניית עולם. האם זה מספיק למשוך את הקהל? אני מקווה שלא, ושפעם הבאה שייגשו לרימייק או שיחשבו על מה מביאה הגרסה החדשה או פשוט לוותר עליה.
 
פורסם באתר אידיבי CC

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: "הרוח במעטפת" - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: -
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: "הרוח במעטפת" - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: -
Scroll to Top