מאת: עמי פרידמן
החיים מחייכים אל אודי בן כנען ושלומי אברץ, האנשים מאחורי מטבוחה פרוג'קט. חמש שנות עשייה מוזיקלית, אלבום שלישי והופעת השקה גדולה שתתקיים ב-7 בדצמבר במועדון רידינג 3 בתל אביב, ממצבים את מעמדם כאחד ההרכבים האקלקטיים והמקוריים במוזיקה הישראלית. שילוב מופלא בין בלקן, ריפים של מטאל, טראנס ופופ הופך את הופעותיהם לחגיגת עדות צבעונית, קרנבל של צלילים וניחוחות מכל העולם מהזן שמספקות להקות כגון גוגול בורדלו ודומותיהן. עבור בן כנען, איש להקת "שבע" לשעבר, המוזיקה שהוא ושותפיו להרכב (חבר הלהקה עידן כרמלי היה שותף בעבר בלהקת "שוטי הנבואה") יוצרים הייתה לא פחות מהתפתחות טבעית של דור הרייבים שהחל בניינטיז.
"אני לא חושב שאף אחד אחר עושה את השילוב המיוחד שאנחנו עושים. למדתי מוזיקה ואני ממש חוקר את זה" הוא אומר, וניגש להסביר את הסיפור מאחורי הקמת ההרכב. "הוויז'ן שלי היה להכניס מוזיקה לתוך מה שנקרא טראנס. ראיתי שזה ממש צורך של אנשים במסיבות האלה ותמיד הפריע לי שאין שם מוזיקה, זה רק ביטים. החזון שלי היה להכניס לשם מוזיקה. ואז נפגשתי עם שלומי אברץ, שהוא די ג'יי והיה יותר בעניין של המוזיקה הזו, וביחד הקמנו את המטבוחה הזו".
 |
| צילום: אהוד רומנו |
"כן ולא. תשמע, גם בשבע היו טראנסים. אמנם לא כאלה, אבל היו שם. טראנס זה לא רק ביטים ואלקטרוניקה. טראנס זה גם מרוקאי וגם שבטי. אבל החיבור למוזיקה האלקטרונית היה בהחלט חדש עבורי, כן".
מבחינת השתייכות ז'אנרית, זה לא מבלבל לפעמים, ברמת ההגדרה העצמית? אנשים אוהבים מסגרות מוגדרות.
"אני חושב שהעניין הוא באמת לעשות דברים חדשים מקוריים ולפתח את הסגנון שלך. הייתה תקופה מאוד ארוכה במוזיקה שבה הכל קצת ייבש, שום לא ממש קרה ולא היה עניין חדש. אפשר לומר שאנחנו, בשילוב הסגנוני שאנחנו יוצרים, ההגדרה לדבר חדש. אנחנו משלבים בין מוזיקה עתידית, אלקטרונית ומחשבים אינסופיים לבין הכלים העתיקים, הרוק והמלודיה. אני ממש לא בעניין של הגדרות. זו הדרך שלי בחיים, אף פעם לא אהבתי ללכת אחרי שום דבר שיש לו הגדרה".
 |
| מטבוחה פרוג'קט בהופעה. צילום: אריאל ואן סטראטן |
"לא בדיוק. אני חושב שזה מופע מיוחד וזו מוזיקה מיוחדת. זו מוזיקת עולם אמיתית, למרות שלכל אלבום יש אופי שונה. באלבום הראשון היה לנו בחור שמנגן על חמת חלילים ובשני היה יותר פאנק, גיטרות וחצוצרות. גם האלבום החדש שלנו יהיה שונה. אני חושב שעכשיו הכיוון הוא הופעת מסיבה, זה מה שמעניין אותי ועל הגוון הזה אני מאוד מנסה לשמור. חשוב לי שהמסרים יהיו חיוביים במהותם ולא אלימים. זה דווקא משהו שנשאר משבע".
בחירתם של בן כנען ושות' לדבוק במסרים חיוביים ובאווירת גוד טיים כללית מעניינת במיוחד, נוכח הספירה בה היא מתפקדת. המצב הפוליטי – בטחוני השורר בארץ בשנים האחרונות הביא לא מעט מוזיקאים, גם כאלו שנטו להתרחק מהבעת דעה מובהקת ביצירתם, לנקיטת עמדה ולשיתוף פעולה עם תנועות חברתיות שונות. בעידן בו הפוליטיקה כבר אינה נחלת עסקניה ופרשניה בלבד, כמעט נדיר לראות הרכב שנצמד בדבקות לערכיו המקוריים, אלו שהוגדרו בזמנים אסקפיסטיים יותר.
יש במוזיקה שלכם סוג של בריחה מהמציאות? אתם לא נוטים לשחק במגרש המוזיקלי-מחאתי.
"לא הייתי קורא לזה בריחה. זו לא מוזיקת מחאה, אין בה טקסטים יותר מידי מורכבים. זה פרויקט מוזיקלי בעיקר. באלבום החדש דווקא יש כמה יציאות מדהימות, מבחינת מילים. מוזיקה היא כמו אלבום תמונות מחיי הכותב שלה וזה המקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו. אנחנו משחררים אלבום שלישי עכשיו ויש לו את הקטע שלו".
אתה חושב שיבוא זמן בו תרצו להתעסק בנושאים מעט יותר כבדי משקל? גם לכם יש דעה כמו לכולם.
"לא, לא נראה לי שהפרויקט הזה יגיע אי פעם למקומות הללו. כל אחד מאיתנו עושה גם דברים אחרים שאולי יתאימו לזה. אני לכשעצמי, מעולם לא הייתי אדם של כתיבת שירים קלאסיים בסגנון בית - פזמון. אני יותר מוזיקאי. אבל אני לא רוצה לתפוס את עצמי במילה, בוא נראה מה יהיה באלבומים הרביעי והחמישי".
יש משהו נורא ישראלי במוזיקה שלכם. דווקא בזמנים בהם אנשים מסגלים לעצמם מניירות בינלאומיות ושרים בשפה האנגלית. אנשים נוטים לברוח לסגנונות כמו פולק אפילו שאין לנו תרבות פולק פה או את המרחבים של ארה"ב. במוזיקה שלכם הישראליות מאוד נוכחת.
"אנחנו גם שרים באנגלית בדרך כלל אבל המוזיקה באה מפה, באה מישראל. לא נראה לי שנפטר מהסממנים הישראלים לעולם. עוד כשהייתי חלק מלהקת שבע הופעתי בכל העולם, זה נדיר ואני רואה בזה ממש שליחות. לאנשים בחוץ יש דיעה על ישראל שהיא לא משהו. עד שהם פוגשים דבר כל כך צעיר, רענן, חיובי ומקורי – זה עושה ותורם הרבה יותר להסברה שלנו מאשר כל שגריר שנואם במקום כלשהו בעולם. לי זה מאוד חשוב לנסות ולשלב בין הקריירה וההצלחה של מה שאני עושה - לבין השפעה והבאת טוב לעולם. גם מבחינה מוזיקלית, חשוב לי להביא משהו שעוד לא עשו ועוד לא שמעו, וגם מבחינת שגרירות של ישראל. חשוב לי להביא שם טוב לארץ ולייצג אותה בכבוד בכל מקום שאני מגיע אליו".
 |
| צילום: אריאל ואן סטראטן |
אפשר לעשות הקבלה בין המוזיקה המגוונת והאקלקטית שלכם לדור הריטלין. אתם מייצרים מוזיקה מכוונת דור, הפרעת קשב מוזיקלית.
"אני חושב שהמון פעמים אתה יכול להגיע לאנשים, במיוחד לקהל הצעיר והמאסיבי שבא למסיבות, אם אתה מדבר בשפה שלהם. אם תבוא לדור הצעיר הזה ותנגן לו ליינים עתיקים הוא לא יבין על מה אתה מדבר. ברגע שאתה מביא לו את הביט ממתחת, אז הוא פתוח לדבר איתך ולהקשיב לך. חוץ מזה, אני חושב שזה יכול לדבר לקהל גדול. היום כל העניין הזה של מסיבות ורייבים הרבה יותר גדול מכל אופנה של מוזיקה. אני רוצה להפיץ את הבשורה ולהביא לכך שכמה שיותר אנשים ישמעו אותי. המוזיקה שלנו היא כמו ישראל, מלאת גוונים וצורות. אין לישראלים ממש מוזיקה משלהם,זה משהו שממציא את עצמו מחדש כל הזמן".
יש הבדלים שאתם רואים בין הקהל שמגיע להופעות שלכם לבין קהל שמגיע להופעה מסודרת יותר של אומן רגיל?
"רוב הקהל שמגיע אלינו להופעות בדרךך כלל יוצא מואר אחרי הופעה. אנשים מאוד נהנים וזה כל כך משמח לראות את זה. אני יכול להגיד שזה מדבר לקהל רחב, מילדים ועד מבוגרים. ממש היום עלה לנו הרעיון לעשות אלבום מטבוחה לילדים. ילדים שומעים את המוזיקה שלנו ונהנים ממנה. לא מגיע לשם קהל או אנשים שלא רגילים לווליום כזה. מגיע אלינו קהל צעיר ונהנה מאוד".
מה לגבי מי שיגיד שזו מוזיקה מכוונת הופעות יותר מאשר אלבומים ושיותר קל להנות ממנה בהופעה מאשר בהאזנה בבית?
"אנשים אוהבים את הדיסק ונהנים לשמוע מוזיקה. אתה שומע מוזיקה גם בנסיעה ואתה יכול גם לרקוד איתה בבית. זו פחות מוזיקה להאזנה לפני שאתה הולך לישון אבל זו בהחלט מוזיקה שחייבת להיות מופצת, אנשים צריכים להבין על מה מדובר. אם דיברנו על דור הפרעת הקשב והריכוז, נראה לי שבאופן כללי אנשים פחות מקשיבים היום לאלבומים. אנשים נמצאים כל היום אונליין ביו טיוב והכל משתנה במהירות גבוהה. אנחנו חלק מהשינוי הזה".
להקת מטבוחה פרוג'קט תחגוג יום הולדת 5 ביום ו' ה-.12 7.12, במועדון רידינג 3 בתל אביב.
0 comentários: