מאת יונתן דורון
"אור ירח", שזכה בגלובוס הזהב לסרט הדרמה הטוב ביותר ומועמד ל-8 פרסי אוסקר, הוא סרט עצמאי טיפוסי במובן הרע ביותר של ההגדרה: הוא אטי, צפוי, יומרני, עם עלילה רזה, תיאור מצב עצוב.
לולא הפרסים שמרעיפים עליו לא היה מגיע הסרט הזה לבתי קולנוע בארץ. פרסים הם עניין של יחסי ציבור. על אף שאני אוהב לעקוב אחרי המועמדים והזוכים באוסקר, אני יודע שלא הטובים ביותר מועמדים או זוכים. רשימת הסרטים, השחקנים, הצלמים והמלחינים (וכו') שלא היו מועמדים ארוכה מאוד.
הבעיה עם סרטים כמו "אור ירח" שזוכים להערכה היא שאנשים עלולים לחשוב שככה נראה סרט טוב. צופים ישמעו ניתוחים והסברים, תיאוריות והמצאות, ולא יבינו מאיפה זה בא. זהו סרט "אמנותי" וריקני, שבו הפערים בין שלושת קווי הזמן ומה שלא מספרים הם חסרי משמעות. הכותרות לכל חלק לא מוסיפות דבר, הם שם בשביל הקטע. ותראו, הוא משתמש במוזיקה קלאסית אז זה בטח סרט משמעותי.
אין ספק שחלק גדול מהפרסים שהסרט זוכה בהם (מאיגודים ומבקרים שונים) קשור לעובדה שמדובר בסיפור על אדם שחור (משהו שלא רואים הרבה בקולנוע האמריקאי) ושהבמאי והתסריטאי בארי ג'נקינס הוא בחור שחור. לפני הכרזת המועמדויות לאוסקר הרוויח הסרט מעל 14 מיליון דולר בארצות הברית, הישג נאה לסרט שכזה, והוא צפוי לעבור את קו ה-25 מיליון.
במהלך הסרט רואים את הדמות הראשית בשלושה מצבים: הילד השתקן שגר רק עם אמו הלא-ממש מתפקדת בשכונה לא טובה במיאמי ומתחבר לסוחר סמים מקומי וחברתו; הנער החלש שמציקים לו בבית הספר כי הוא "שונה" (עוד נושא שאוהבים לדון בו בארצות הברית בשנים האחרונות, bullying); והבחור שנים לאחר מכן. נעמי האריס (מיס מאניפני בסרטי ג'יימס בונד הנוכחיים) מגלמת את אמו ומהרשלה עלי ("בית הקלפים", "משחקי הרעב", שמשחק השנה גם ב"מאחורי המספרים" המועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר) את סוחר הסמים.
שלושה שחקנים מגלמים את התפקיד הראשי בשלוש התקופות השונות. התסריט מבוסס על מחזה שלא הוצג, והסרט שומר על המבנה הקלאסי שעולם הסרטים לווה מהתאטרון של שלוש מערכות. אין שום הצדקה למתוח את הכלום הזה ל-110 דקות. אגב, אין בסרט הסבר לשמו, שהוא קיצור לשם המחזה שעליו הוא מבוסס: In Moonlight Black Boys Look Blue.
הצילום במהלך כל הסרט הוא לא מנקודת מבטו של הילד/נער/בחור אלא המצלמה עליו, הולכת אתו, עוקבת מאחורי גבו, בתקריבים על פניו. זוהי עוד החלטת בימוי שימצאו לה הצדקות במקום להגיד שזה יומרני ומעצבן. והכול נגמר בשוט סיום לא מקורי שאוהבים לחקות ולאזכר מאז 1959.
בדומה מאוד ל"פרשס" הסרט מועמד ל-8 פרסי אוסקר: סרט, במאי, שחקן משנה, שחקנית משנה, תסריט מעובד, עריכה, צילום ופס-קול. התסריט עלול לזכות למרות שלא מגיע לו וגם למהרשלה עלי סיכוי טוב לזכות בפרס.
אסיים במשהו חיובי. הכרזה של הסרט מצוינת, פרצוף אחד המורכב מהפנים של שלושת השחקנים שמגלמים את הדמות הראשית.
פורסם באתר אידיבי CC
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: