מאת: גל בין
לכאורה קל לסווג את "בעלי ברית" כמעין "מר וגברת סמית'" המתרחש במלחמת העולם השנייה, אבל בפועל קשה יהיה למצוא שני סרטים בעלי אופי כל כך שונה. במקום האקשן הקליל וחסר המח שמציע סרט המרגלים מ-2005, "בעלי ברית" אינו סרט אקשן, כי אם מותחן רציני ודרמטי המבוצע בצורה מצויינת, כזאת שתשאיר אתכם על קצה הכסא למשך כל אורכו.
את הסרט ביים רוברט זמקיס, שכבר זכה למקום של כבוד בספרי ההיסטוריה עם יצירות מופת כמו "להתחיל מחדש", "פורסט גאמפ" וטרילוגיית "בחזרה לעתיד". הפעם הוא מאחד כוחות עם סטיבן נייט, אחד הכותבים המוערכים בהוליווד היום, על אף שתסריטיו, בניגוד לסרטיו של זמקיס, לא זכו להצלחה רבה ("משחק באש", "לוק"). השילוב בין זמקיס לנייט עובד מצויין. מצד אחד הכתיבה של נייט בונה סיפור מפותל ורב תהפוכות בעוד שזמקיס מצליח להעביר את המתח הנבנה בעזרת כמה וכמה רגעי מפתח שמשאירים את הצופה עם נשימה עצורה.
הסיפור מתחחיל במרוקו הצרפתית. השנה היא 1942, ימי השיא של מלחמת העולם השנייה, ואל מאחורי קווי האויב נשלח גיבור הסרט, מקס ואטאן (בראד פיט), במטרה להתנקש בחיי השגריר הגרמני בקזבלנקה. ואטאן, קצין מודיעין בריטי-קנדי, נדרש לצורך המשימה לשתף פעולה עם מראין בוסז'ור (מריון קוטיאר), לוחמת המחתרת הצרפתית שנמצאת זמן מה בעיר, ולשעבר האחראית על תא התנגדות שקרס בפריס הכבושה.
בין השניים, המתחזים לבעל ואישה, מתפתח רומן במהלך המבצע, וכאשר הפעילות המבצעית מסתיימת, הם חוזרים יחדיו ללונדון במטרה להקים משפחה. אולם ככל שהזמן דופק והמלחמה נמשכת עולה אצל מקס החשד שלמרות הבחירה בחיים משותפים ובמשפחה, ייתכן ומריון מסתירה סוד אפל מעברה. הקושי עם החיים באי הודאות שולח אותו לנסות ולגלות את האמת.
בראד פיט הוא שחקן מצויין, ורפרטואר התפקידים הבלתי נגמר שלו מוכיח את זה ("מועדון קרב", "ממזרים חסרי כבוד", "שבעה חטאים"). גם הפעם פיט נותן הופעה טובה ומצליח להעביר את המתח הנפשי תחתיו נמצאת דמותו בצורה משכנעת. יחד עם זאת, אי אפשר שלא להרגיש מעט פספוס, לאור העובדה שתפקידיו הטובים ביותר היו אלה שהם הוא היה צריך להתבטא בדרך ושפה לא שגרתית, ואילו כאן הוא בעיקר שותק. לצידו קוטיאר, בתפקיד המשנה, חוזרת לעשות תפקיד בעל אופי דומה לאלו שעשתה בהתחלה וב"עלייתו של האביר האפל" – אישה חזקה, יפה ומסתורית. המסתוריות הזאת משתלבת יפה בעלילה ותורמת לבניית האווירה. הדינמיקה בין השניים בנויה כמעט אך ורק על שיחות המעבירות פרטי מידע טכניים, מה שנותן למערכת היחסים תחושה של פרנטרים לעבודה ולא זוג אוהבים, תחושה המתאימה לדעתי רק בחציו הראשון של הסרט.
אולם לא מדובר בקומדיה רומנטית, אלא במותחן, ובניית האווירה המתוחה היא גדולתו של הסרט. כבר מהרגע הראשון נדמה שאפשר לחתוך את האוויר בסכין, ובהמשך המתח רק מתעצם, עד שבמספר רגעים, בהם הזמן משחק תפקיד מפתח, הוא מוחשי ממש. לצד הרגעים הקטנים הללו, זמקיס מצליח לפעול היטב גם ממעוף הציפור ולסובב שוב ושוב את זווית ההשקפה של הקהל כדי שזה לא יידע לחזות איך הסרט ייגמר. אך כיאה לכל סרט מהז'אנר גם הפעם יש להוסיף את ההסתייגות הרגילה – מי שלא יצליח להיכנס לסרט, או יאבד את עצמו במהלכו, יימצא את עצמו לאורך מצפה כבר השכל הבלאגן הזה ייגמר, לא משנה באיזה צורה.
כך שבשורה התחתונה, כל המחמאות מגיעות למעורבים ביצירה כי כבר הרבה זמן שלא נתקלתי בסרט שהחזיק אותי במתח לכל אורכו כמו בעלי ברית. יחד עם זאת, על אף שהסרט עשוי היטב, הוא לא חף מפגמים. אפשר היה לחתוך מהשעתיים לפחות רבע שעה או לבנות דמויות יותר מורכבות ומעניינות במטרה למקסם את יכולות המשחק של השחקנים. אך למרות כל זאת, עדיין מדובר בסרט שהוא לא פחות מטוב מאוד (גם אם לא מצויין).
פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: