מאת: רותם יפעת
אם היו מחלקים ציונים לסרטים על פי ההלימה בין הציפייה לחוויה עצמה, "שבעת המופלאים" היה זוכה לציון 5 מושלם. ציפיתי לסרט מהנה, שלא ישעמם, עם אקשן שנראה הגיוני, ואם אפשר, מעט הומור. "שבעת המופלאים" עמד בכך: למרות שהוא נמשך שעתיים ורבע הוא ממלא כל רגע במשהו בעל עניין – לא משימה פשוטה לאף סרט.
ודאי שזהו אינו סרט מושלם, שכן חסר לסרט דבר אחד שמבדיל בין בידור לאמנות: עומק. ברם זה לגיטימי, לא כל סרט צריך להעשיר אותנו ולהרחיב את המחשבות שלנו (ומבחינתי סרטים המבוססים על קומיקס הם עמוקים ומשמעותיים כמו סרטים של קופולה, פליני, אלן ושאר יוצרים שעולים בראשנו כשמדברים על 'איכות'). לפעמים לשבת מול מסך ולבהות באנשים זה כל מה שאנחנו צריכים. קולנוע (והחיים) צריכים גם את הניתוק הזה. ואם זו הטריטוריה שבה פועל סרט – אשריו. זו אינה משימה פשוטה להצליח להיות סרט מהסוג הזה, וכל סרט נמצא בסכנה להיות מייגע או יומרני. הגדולה של "שבעת המופלאים" הוא שהוא מדויק מאד במה שהוא עושה.
יתכן וכוונת הבמאי אנטואן פקוואה הייתה לביים את יצירת המופת הבאה של הקולנוע המודרני. בשבילו, אני מקווה שלא, שכן על אף ההנאה ממנו, הוא כנראה לא ישאיר חותם כמו "יום אימונים מסוכן", סרט הפריצה שלו מלפני 15 שנה (למרות הציוות המחודש של דנזל וושינגטון ואית'ן הוק).
הבחירה בפקוואה היא מעניינת, שכן באופן מסורתי נעשים מערבונים על ידי במאים ושחקנים לבנים (לא שיש מבחר גדול של במאים שחורים בהוליווד מלכתחילה). זו הייתה יכולה להיות הזדמנות לדיון מעניין על בעיות שיש למיעוטים בארה"ב, אבל הסרט אינו בוחר לעסוק בנושאים שכאלה. בשנה בה העניין הגזעי הוא כל כך מרכזי בהוליווד, חבל לראות שני נציגים בולטים ומוכשרים של הקהילה האפרו-אמריקאית מבזבזים הזדמנות להשפיע על הדיון שמתרחש כיום בארה"ב.
וושינגטון מגלם את סאם צ'יזום, צייד ראשים שמקבל פנייה מאישה צעירה (היילי בנט) שבעלה נרצח על ידי בארתאולמיו בוג (פיטר סרסגרד) – תעשיין שרוצה להשתלט על הקרקעות של רוז קריק כדי לכרות את כל הזהב הנמצא שם. בוג שיחד את השריף המקומי ומחזיק צבא שכירי חרב וכדי להלחם בו, צ'יזם מצרף אליו את ג'וש פרדיי (כריס פראט) אלכוהוליסט ומהמר כפייתי שגם יודע לירות כשצריך; גודנייט (אית'ן הוק) צלף אגדי שמביא איתו את עוזרו/חברו בילי (ביונג-הון לי) המומחה בסכינים; וואסקז, פושע מקסיקני שצ'יזם משכנע להצטרף בתמורה לכך שהוא לא יסגיר אותו; 'קציר אדום', לוחם שהורחק משבט הקומאנצ' בגלל חוסר התאמה; ואת ג'ק הורן (וינסנט דונופריו) גשש שנותר "מובטל" מאז שהאדם הלבן הפסיק לצוד את הילידים האמריקאיים.
אחת הדרכים להבין כמה הסרט לא מעמיק, הוא העובדה שהאופן בו תיארתי את הצוות הוא כל מה שאנחנו יודעים. הסיבות להצטרפותם נותרות בלתי מוסברות. צ'יזם מקבל די הרבה כסף (את כל מה שיש לתושבי העירייה) אבל לא ראינו אותו מציע חלק ממנו לאחרים. הם פשוט באים: פרדיי כי צ'יזם קנה לו חזרה את הסוס שלו; וואסקז כי הוא הבטיח לא לתפוס אותו, אבל האחרים פשוט היו משועממים.
ואם לרגעים יש תחושה כאילו יש אמירה, למשל בנאום של הנבל על הזכות שלו לגזול אדמה וכו', זה לא תופס נפח מעבר לכמה משפטים שלא ממש ניתן לקחת מהם דבר. אולי זה גם המקום להתוודות שלא ראיתי את המקור האמריקאי ולא היפני ("שבעת הסמוראים") אבל אני לא צריך אותם כדי להבין שהסרט בוחר לא להגיד כלום. מקווה שלא ישללו לי את התארים בקולנוע.
תצוגת המשחק של רוב השחקנים מתאימה את עצמה להלך רוח הכללי של הסרט: וושינגטון והוק נותנים הופעה מדויקת של גיבורים קשוחים המונעים בידי העבר שלהם, אבל מרחק שנות אור מהמפגש הקולנועי הקודם שלהם. וושינגטון ממשיך לגלם את מה שהוא כבר מתמחה בו: הגיבור המיוסר שבא לעשות את הדבר הנכון. לעומתם כריס פראט נהנה מכל רגע, ובדומה לוינסנט דופרינו, נראה שאילתר את רוב התפקיד שלו. שאר השחקנים הם כמעט על גבול הניצבים, שכן אין להם הרבה משפטים או השפעה על העלילה.
הסרט שעולה לאקרנים גם בארה"ב הסופ"ש מביא איתו תקווה: בינתיים, ולמרות שעברה כמעט שנה וחצי מאז החלו הצילומים, לא נשמעו קולות באינטרנט המתנגדים לרימייק הזה. זה משמח לראות שבעידן שלנו עדיין ניתן לעשות בהוליווד רימייקים בלי לגרום לסערת אינטרנטית. כנראה שהזעם שעורר "מכחסות השדים" היה אנומליה, יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. איזו מקריות שזה היה במקרה על סרט שבו החליפו את הגברים בנשים.
פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: