מאת: יונתן דורון
"סופרג'יסטיות" הוא אחד מהסרטים שראיתי לאחרונה שבסופם יצאתי עם הרגשה של "טוב, אבל לא מדהים" (כאלו היו גם "ג'וי", "גשר המרגלים" ו"חוקי הפשע", למשל).
בתחילת המאה ה-20 מוד ווטס (קארי מוליגן, "לחנך את ג'ני", "בושה") היא כובסת צעירה, נשואה ואם לבן באנגליה. חברה חדשה לעבודה חושפת אותה למאבק שהיא שותפה לו: מתן זכות הצבעה לנשים. "סופרג'יסטיות" עוסק בנושא היסטורי מעניין ובדבר נוסף שתמיד אקטואלי: התנהלות של מאבק בממשל. בסרט מציגים בצורה יפה את המשמעות של זכות ההצבעה בחיי הנשים בתקופה ההיא. מדובר בזכות שמתלוות אליה משמעויות רבות: ניצול האישה, חוסר שוויון ועוד.
הקטעים שבהם בא לידי ביטוי כוח ההתנגדות מרגשים. השחזור התקופתי והתלבושות עשויים בקפידה מבלי לעורר יותר מדי תשומת לב, וכיאה וכמצופה להפקה בריטית, כל השחקנים טובים, בראשם קארי מוליגן. בזכות כל אלה רוח התקופה עוברת יפה, למרות שרוב השחקניות לא נראות כמו נשים מתחילת המאה ה-20 (כפי שגם אפשר לראות מהקטע התיעודי בסוף הסרט; בעיה שבאה לידי ביטוי עם הגברים ב"בלב ים"). אגב, מריל סטריפ, שמופיעה בכרזה ובקדימון, מופיעה בתפקיד אורח קטן בלבד. כמו כן, מזמן לא ראיתי סרט שהצילום בו כל כך מעיב ומפריע בו. המצלמה רועדת, קופצת, החיתוכים מהירים מדי ביותר מדי קטעים לאורך הסרט.
כמו שאי אפשר לעשות סרט אחד שיקיף קורות שלמות של מלחמת העולם השנייה, אי אפשר לסכם את כל הפרטים והמהלכים במאבק למען זכות ההצבעה לנשים באנגליה בשעתיים. אם בוחרים להתמקד ביחידה מסוימת בקרב אחד במלחמה, בידיעת התוצאה הסופית של המערכה כולה, מספקים לנו מעט הקשר ומספרים לנו את הסיפור של החיילים ביחידה המסוימת. ב"סופרג'יסטיות" מתמקדים בעיקר בכובסת יחידה (על אף שבהתחלה אומרים שזהו סיפורה של קבוצת עובדות) וחברותיה למאבק. אך בעוד שבסוף הסרט תוצאות המאבק נודעות, גורלן של הפעילות אינו ידוע. הסרט הוא רק חלקיק מהמערכת כולה ואם לא מספרים את כל הסיפור של החלק הזה של המאבק ולא טורחים לספר לנו (לפחות) מה קרה לדמויות שליווינו במשך שעה ו-40 דקות, אז מה הטעם?
לסיכום, זהו סרט על נושא חשוב. הוא טוב אבל לא מדהים.
פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: