מאת: יונתן דורון
יש סופרים שכל ספר שלהם יתורגם לעברית כי הם מפורסמים, כי יצירה קודמת שלהם זכתה להערכה ולהצלחה בארץ. לפעמים אותו ספר לא היה נמכר בארץ לולא היה מתנוסס שמו של הסופר על הכריכה. כך הדבר ביוצרים בתחומים נוספים, כולל בימוי. היום כל סרט של פדרו אלמודובר ווודי אלן ימצא את דרכו לקולנוע בישראל. זהו המקרה גם עם "אמא שלי" של הבמאי האיטלקי נאני מורטי. לו את "אמא שלי" היה סרט ישראלי או של במאי איטלקי לא מוכר, ספק אם היה מגיע לבית קולנוע בארץ, והוא גם לא היה מתקבל לתחרות הרשמית של פסטיבל קאן או פותח הערב את פסטיבל הקולנוע בירושלים.
נאני מורטי מוכר לא רק כבמאי ותסריטאי של הסרטים שלו, הוא גם משחק בהם ובמעט סרטים של במאים אחרים, ביניהם "אי של שקט". מורטי התפרסם ברחבי העולם בזכות "חדרו של הבן" (2001) שזכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן, שבע שנים אחרי שמורטי זכה שם בפרס הבימוי על סרטו "יומנו של נאני מורטי". בשני הסרטים הללו גם כיכב. ב"אמא שלי" הוא מופיע בתפקיד משנה.
את התפקיד הראשי ב"אמא שלי" מגלמת מרגריטה ביי (כמרגריטה), ששיחקה ב"יש לנו אפיפיור", סרטו הקודם של מורטי. מורטי מגלם את אחיה של מרגריטה. חיי שניהם מושפעים, באופן טבעי, מכך שאמם חולה מאוד ומתאשפזת בבית חולים. לא לגמרי ברור במה ג'יאובני (מורטי) עובד (הוצאת ספרים?) והאם הוא אלמן רווק או גרוש. הוא מופיע בעיקר לצד מיטת אמו בבית החולים. מרגריטה מחלקת את זמנה בין ביקורים בבית החולים, ביתה, בתה ואתר הצילומים שבו היא עובדת. מרגריטה היא במאית ובסרטה הנוכחי, שעוסק בשביתה של פועלים במפעל לטקסטיל, היא בעיקר צריכה להתמודד עם השחקן הלא-איטלקי בארי האגינס, שאותו מגלם ג'ון טורטורו ("ברטון פינק", "רובוטריקים").
לא מצאתי שום קשר בין מה שקורה באתר הצילומים של הסרט של מרגריטה למה שקורה בחייה הפרטיים. הסרט מרגיש הרבה יותר ארוך מ-106 דקותיו כי אין ממש ציפייה למשהו שיקרה, וגם לא קורה הרבה. בין קטעים שבארי מוציא את מרגריטה מדעתה, שיחות מעטות עם בתה (בעיקר על לימודי לטינית, מקצוע שאותו לימדה הסבתא החולה; וקטע חביב עם קטנוע) וישיבות לצד אמה שעוד מאמינה שתשוב הביתה, יש מספר קטעים פחות ריאליסטיים ושל חלומות (כמיטב המסורת הקולנוע האיטלקי). בדרך כלל אלו אלמנטים שהיו מפריעים לי, אך במקרה הזה הם מתקבלים בברכה כי סוף סוף קורה משהו לא סתמי. באיזשהו שלב כשמרגריטה סובלת מהתנהגותו של בארי גם אני התחלתי לסבול. זה הפסיק להיות משעשע או מסקרן, ופשוט רציתי שיעברו הלאה.
הסרט התקבל לפסטיבלים שונים בשל שמו של מורטי וגם, יש לשער, כי הוא עוסק בדמות של במאית, מתרחש באתר צילומים ויש מעט שיחות על דרכי צילום והעיסוק בקולנוע לא מסחרי. אך גם בכל התהיות האלה שהוא מעלה אין ממש עיסוק בדברים, הוא לא מחדש דבר או מציג משהו בצורה מקורית.
פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: