אקסודוס: אלים ומלכים - ביקורת

יום שלישי, 16 בדצמבר 2014

הבעיה הכי גדולה של "אקסודוס: אלים ומלכים" היא שהוא לא בחר האם הוא אפוס תנ"כי או סרט גיבורי על. במקום זה הוא נשאר באמצע וזו גם התוצאה. הרבה דרמה, הרבה אפקטים, מעט אנטישמיות – אבל סך שקטן בהרבה מכל חלקיו.


מאת: רותם יפעת

אקסודוס: אלים ומלכים - ביקורת


 
מי שקורא כאן באופן קבוע, שם לב שיש לי אובססיה לא קטנה למארוול ושיטת המגה מותג שלהם. אבל בעוד שבהוליווד שכללו את זה לכדי מכונה להדפסת כסף, לא שם המציאו את זה. כמו דברים טובים אחרים, גם את זה המוח היהודי הביא לנו לפני. ובמקרה הזה, הרבה לפני. אני מדבר כמובן על התנ"ך. אחרי סיפורו של "נוח" והמבול, מגיע תורה של יציאת מצרים ב-"אקסודוס: אלים ומלכים". הנוכחות של אל כל יכול בסרטים הללו, הופך אותם לקרקע פורייה להפוך לסיפור על גיבור על, ונדמה של"אקסודוס" יש את כל הנדרש להיות סרט מארוול טיפוסי: כוחות על, גיבור מתייסר אל נוכח העבר שלו ולמרות שהוא לא יתום, הוא כן מגלה פרט מפתיע בנוגע להוריו (ספויילר לכל מי שלא היה בליל סדר מעולם) ושייסוריו גדלים לנוכח המשימה העומדת לפניו. הנמסיס הוא כזה עם חיבור אישי וכמובן שרק לסיפור הזה יש אינסוף סיקוולים ופריקוולים – כמו שאוהבים בהוליווד, אני מתחיל לחשוב שאולי הייתה סצנה לאחר הקרדיטים שפספסתי עם שמואל הנביא.

בידיו של יוצר עם מעוף – היה ניתן לקחת את כל אלו ולעשות סרט סוחף, חדשני ומרתק בדומה למה שכריסטופר נולאן עשה עם "האביר האפל". אבל בידיו של האיש הקרוי רידלי סקוט התוצאה היא רפליקה של סרטים היסטוריים. נא לא להתבלבל כאן עם הבמאי רידלי סקוט ("בלייד ראנר", "הנוסע השמיני" ועוד). פעם היה במאי בשם הזה שעשה סרטים חדשניים וחכמים, היום הוא במקרה הטוב אחיו של טוני ז"ל שעושה פריקוולים מיותרים ליצירות מופת שלו. הבימוי של סקוט הוא כמו בספר (לא התנ"ך): מדויק אבל חסר מעוף לחלוטין. התוצאה משעממת למדי.

החיבור לסרטי גיבורי לא נעשה יש מאין, אלא נובע מהאופן בו בחרו לספר את יציאת מצרים. אפוסים תנ"כיים –  אאוט, גיבורים מיוסרים – אין. וכך במקום אדם בן 70 מגמגם שיודע על היותו עברי קיבלנו משה אחר: צעיר, לא מגמגם, קרוי מוזס בפי המצרים, שמשמש כמצביא בכיר ויועצו הבכיר של רעמסס (שגדלו יחד כאחים בילדותם) ואף מציל את חייו בקרב. וכדי להצדיק את החיבור לגיבורי על, מגלם אותו כריסטיאן בייל. מוזס/משה הוא איש של לוגיקה שלא מאמין באותות ומופתים (בעברית זה נשמע הרבה יותר טוב מהמקור). יום אחד בעודו עורך ביקורת חשבונאית למושל בפיתום הוא מוזמן לפגישה חשאית אצל נון (בן קינגסלי), שמספר לו על נבואה אודות עברי שגדל אצל המצרים והוא יוציא את העם מעבדות לחירות (תחילה חשבו שזה יאיר לפיד, אבל במהרה הבינו שלמרות הגוף השרירי – זה לא הוא). דבר השיחה מגיעה אל המושל שחושף זאת בפני רעמסס (ג'ואל אדגרטון). רעמסס מאיים על מרים אחותו של משה שאם לא תספר את האמת תאבד את ידה. משה מקריב את עצמו ונשלח לגלות. במידן הוא פוגש את ציפורה והאל מתגלה אליו בדמות ילד קטן ודי מעצבן שרק הוא רואה – כי מנהיג סכיזופרני זה הכי טוב – ששולח אותו חזרה למצרים לשחרר את העם.

עד כאן, זה הסיפור המוכר לכולנו פחות או יותר. אבל מנקודה זו הפרשנות ההוליוודית נהיית חופשית למדי: בהיותו מצביא, הוא אוסף את העם ומאמן אותם להיות לוחמים שאף מבצעים פגיעה בקווי האספקה של המצרים. פרעה לא נשאר חייב ומוציא להורג את בני העם עד שימסרו את משה ומשפחתו. משה נואש מתגובתו של פרעה, ויותר מכך מהבטחתו של האל. אבל כידוע לנו, לאלוהים יש כמה טריקים בשרוול, ואז הוא מתחיל במכות שלו שאף מקבלות הסבר לוגי על ידי אנשיו של פרעה. זוהי נקודה מעניינת שכן באף רגע כמעט, אין משה בא ומציג את עצמו כנציג האל או שאלוהים הוא האחראי לזוועות הללו. בסוף מכת הבכורות שוברת את פרעה שמתחרט ורודף אחרי משה והעם לים סוף. הסוף ידוע לכולנו.

האכזבה שלי מהסרט נובעת מכך שלקחו סיפור כל כך טעון ועמוס שרק הטעינו אותו ביותר רבדים: הגיון מול מיסטיות, גיבור שלא ברור אם הוא שפוי או לא (יהושוע מתצפת על משה ורואה אותו מדבר אל עצמו אבל די סבבה עם זה), מערכת יחסים בין שני גברים שגדלו כאחים, רק שאחד מפונק שיהפוך להיות מלך רק כי הוא נולד למשפחה הנכונה, גדל בצלו של מנהיג טבעי וחגם. אבל כל אלו לא זוכים להעמקה (למרות האורך הבלתי נגמר של הסרט) ומרדדים את הסרט. לכך ניתן להוסיף את הדיאלוגים של משה עם אלוהים שמזכירים לי בעיקר את "שיחות עם בתי בת השנתיים" ופוגע ברצינות של הקטעים הכי חשובים של הסרט.

אני משער שכריסטיאן בייל לקח את התפקיד של משה רק כדי להוכיח שהוא עדיין מספר אחת בהוליווד ביכולת לעבור ממסת גוף שומנית (הכרס ב"חלום אמריקאי") לשרירית בקלות. אצל שאר השחקנים אני משער הסיבה היא כסף. ארון פול מגלם את יהושוע בן נון בתפקיד שלא רק שלא נותן לא לבטא את כישוריו (עוד פעם בתור הסיידקיק) אלא גם מגמד את תפקידו של יהושוע, שמתנהל קצת כמו ג'סי פינקמן ולא כמו אחד המנהיגים החשובים של העם שלו. בן קינגסלי עושה גרסה יהודית של גנדי וג'ואל אדגרטון מכניס יותר מדי אימו לתפקיד של פרעה.

הבעיה הכי גדולה של הסרט היא שהוא לא בחר האם הוא אפוס תנ"כי או סרט גיבורי על. במקום זה הוא נשאר באמצע וזו גם התוצאה. הרבה דרמה, הרבה אפקטים, מעט אנטישמיות – אבל סך שקטן בהרבה מכל חלקיו.

פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA 

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: אקסודוס: אלים ומלכים - ביקורת Rating: 5 Reviewed By: -
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: אקסודוס: אלים ומלכים - ביקורת Rating: 5 Reviewed By: -
Scroll to Top