באופן טבעי, היומרה של הסרט "בין הכוכבים" משפיעה על הרמה שלו, שאינה אחידה לכל אורכו (והוא ארוך מאד). לפרקים הוא מרתק ומהפנט אך בחלקים אחרים הוא סתמי ואף קשקשני.
מאת: רותם יפעת
כשמכנים סרט (או כל יצירת אמנות למעשה) כיומרני, הדבר בדרך כלל נחשב כמשהו שלילי. אך יומרנות היא לרוב תוצאה של שאיפה להגיע להישגים גדולים, כך שניתן להתייחס אליה בסלחנות מסוימת. כשיוצר כמו כריסטופר נולאן, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מספק יצירות מופת – די ברור שהיומרה היא בעלת כיסוי. אז כן, "בין כוכבים" סרטו החדש של נולאן לא חף מיומרנות, אבל אני רוצה להאמין שזה כתוצאה מהתמודדות של יוצר ענק עם נושא מורכב. זהו אינו סרטו הטוב ביותר של נולאן, ובטח לא סרט שלם וחסר פגמים, אבל המקומות בהם הוא כושל הם כאלו בהם הוא שאף רחוק וגבוה.
נולאן (טרילוגיית "האביר האפל", "התחלה") הוא אחד האנשים החזקים ביותר בהוליווד כיום. בין היתר הפיק את "איש הפלדה" וההמשך שלו הצפוי ב-2016. בנוסף לכך הוא גם אחד הבמאים המקוריים והייחודים הפועלים. למי שלא מכיר את נולאן, יש ביצירותיו (שאת רובם הוא כתב עם אחיו ג'ונתן) שני מאפיינים שחוזרים על עצמם באופן קבוע, בכל הסרטים. הראשון הוא מורכבות עלילתית שמחייבת את הצופה לעבוד כדי להבינם ("ממנטו", "יוקרה"). "בין כוכבים" לא שונה, רק שהפעם המורכבות היא לא באופן הסיפור אלא נובעת בעיקרה מהתכנים המדעיים של הסרט.
התמה השנייה קשורה בדמות הגיבור: לרוב זהו גבר עם עבר שרודף אחריו ומניע את כל פעולותיו (מי אמר ברוס ויין ולא קיבל?). אך בעוד שברוב הסרטים העבר הזה נתון לנו, שמתרחש לפני הסרט, הפעם אפיון הדמות נבנה לאורך הסרט ולא נתון לנו כעובדה (אם כי הקשר בין עבר והווה מעט יותר נזיל במקרה הזה). התוצאה היא שלראשונה בסרטיו של נולאן יש גם מקום לרגש ולא רק לאינטלקט (אם כי הרגע בו גורדון מספר לבנו למה באטמן חייב לברוח בסוף "האביר האפל" מעלה דמעה בעיני כל פעם מחדש). אין זה מפתיע שדווקא במקומות אלו, בהם נולאן בדרך כלל לא נוגע, הם גם המקומות בהם היומרנות בולטת.
זוהי רק נקודת הפתיחה למסע בין גלקטי, שנפרש על פני עשרות שנים ובוחן מספר סוגיות פילוסופיות ונסמך על תיאוריות מדעיות מורכבות על חורי תולעת, חורים שחורים ותורת היחסות אך גם קצת מיסטיקה ואמונה. בהיותו שילוב של סרט מסע ומד"ב, "בין כוכבים" נותר נאמן למאפיין המרכזי של ז'אנר המסע: המסע הוא לפעמים רק התירוץ. הדמויות מתמודדות עם שאלות של הקרבה (וההשלכות שלה), אמונה ומהות החיים. בעוד שברוב הסרטים האחרים של נולאן השאלות הפילוסופיות נובעות מהסרט ומעסיקות אותנו הצופים, ב"בין כוכבים" השאלות הללו מניעות את הדמויות לפעולה. במובן הזה, הדבר מזכיר יותר את סרטי "האביר האפל" מאשר סרטים אחרים של נולאן.
באופן טבעי, היומרה של הסרט משפיעה על הרמה שלו, שאינה אחידה לכל אורכו (והוא ארוך מאד). לפרקים הוא מרתק ומהפנט אך בחלקים אחרים הוא סתמי ואף קשקשני. החלקים הללו לא מבטלים זה את זה, וגם כשהוא נכשל, עדיין מעניין לראות את נולאן ואת האופן בו הוא בונה עולם ומצליח לשאוב אותנו אליו ולהדביק אותך לכיסא במשך כמעט שלוש שעות. ישנם רגעים שהדיאלוגים על גבול המביך, והפתרון העלילתי מאולץ, אבל איכשהו תמיד הוא מצליח לחזור ולא לעבור את הקצה ולהפוך לקשקוש מנופח.
אם בכל הנוגע לרגש נולאן עשה קפיצה משמעותית, העבודה שלו עם השחקנים עדיין לוקה בחסר. עם קאסט כזה מרשים, קשה מאד לטעות (אם כי מייקל קיין שזוהי הופעה חמישית רצופה עבורו אצל נולאן, יכול לוותר על הסרט הבא שלו – או שלפחות יביא שטיקים חדשים) אך מנגד אף אחד מהשחקנים לא סיפק תצוגת משחק מביכה (אם כי בקלות ניתן היה לגלוש למחוזות הללו ברגעים מסוימים). הדבר נכון לדמויות האנושיות, שכן באגף הרובוטים נעשתה עבודה מדהימה (עוד חיזוק לכך שנולאן ורגש הם לא בני ברית טבעיים). הרובוטים המסייעים לצוות בחללית הם כל כך מוצלחים, שכל שאיפותיי בחיים הן לצאת טארס בחידון באז פיד עתידי של "איזה רובוט קולנועי אתה?". למרות שהמראה שלו הוא מכני לחלוטין, הדיבור וההתנהגות הוא אנושי למדי, הכוללת הומור והבנת ניואנסים עדינים. זהו לא אנדרואיד אלא יצור מכני עם מאפיינים אנושיים. איזון כמעט מושלם בין אנושיות למכניות.
יש הטוענים שהסרט אינו נאמן לתיאוריות פיזיקליות ואף יותר מכך שהוא מנסה להסביר באמצעים מדעיים דברים מופשטים כמו אהבה. שתי הטענות הללו אינן רלוונטיות בעיני. ראשית, אין זה משנה מה חוקי הפיזיקה אומרים על מסע בחלל, הסרט בונה עולם וחוקים משלו – והעלילה מבוססת עליה ופועלת על פיה. ובתוך העולם הסגור של הסרט זה מה שחשוב. ייתכן ובכך הסרט חוטא לז'אנר המד"ב – זהו עניין לאקדמאים במקרה הטוב. ומנגד, יש דברים שאנחנו לא יכולים להסביר, כמו אהבה, שהם עניין של אמונה, שמתקיים היכן שההיגיון נגמר, ונולאן מנסה בסרט לשלב בין מדע לאמונה, ובעיני זוהי אחת האמירות המעניינות שראיתי בקולנוע בשנים האחרונות.
נקודה אחת בא הסרט כושל אינה נובעת בהכרח מן היומרה עליה דיברתי, וזוהי דווקא הנקודה החזקה ביותר של האחים נולאן – התסריט. אם בעבר הם הצליחו לבנות תסריט מושלם הכולל אדם קורא יומן של אדם הקורא את היומן שלו, או עולם עם שלושה רובדי חלומות, דווקא במקרה פשוט יחסית הסרט לא מחזיק. אבל אין זה כל כך מפתיע, נולאן לא יודע לעשות סרטים "פשוטים", ובמובן קולנועי (אך לא פיזיקאלי), הסרט הזה הוא סרט פשוט ולינארי.
אחרי כמעט עשור של זיגזוג בין סרטי באטמן לסרטים "אישיים" יותר, מעניין מה יהיה פרויקט הבימוי הבא שלו. האם ימשיך להתמקד בעומק הדמויות ורגשות על פני מורכבות עלילתית או שאולי יצליח לשלב בין השניים. בכל מקרה, אני אשמח שיגשים את הפנטזיה הקולנועית שלי: לביים סרט בסדרת בונד עם הקאסט של "התחלה" ו"עלייתו של האביר האפל": תום הארדי כבונד, כריסטיאן בייל כנבל, מריון קוטיאר כנערת בונד. הבנתם את הכיוון, תרגישו חופשי להמשיך מכאן.
פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: