מאת: רותם יפעת
בהתאם לשמו, "נעלמת" נותר מין נעלם בעיני. גם מספר ימים אחרי הצפייה, שכללו מספר התנצחויות מקוונות אודות הסרט, עדיין לא החלטתי האם הוא באמת שונא נשים או דווקא מנסה לעשות אחר. האמביוולנטיות הזו היא תוצאה של רשלנות תסריטאית יסודית: למרות שאנחנו מקבלים וויס-אובר של הדמויות, המניעים שלהם לא ברורים לחלוטין ומעשיהם נתונים לפרשנות לכאן או לכאן.
לכן אני גם לא ממהר להוקיע את הבמאי דיויד פינצ'ר ("מועדון קרב", "נערה עם קעקוע דרקון") כמיזוגן. לעומת זאת, כן צריך לדרוש מפינצ'ר אחריות על הטון המוסרי של סרטיו, וזאת למרות שאינו עוסק במלאכת הכתיבה בכלל. מבחינה עלילתית נטו, הסרט הוא פצצת אנרגיה: אינטנסיבי, לא משעמם לרגע וכל סצנה מדויקת והכרחית. לגרום לסרט של שעתיים וחצי להרגיש כמו שעה וחצי דורש כשרון לא מבוטל. אחד הגורמים לכך הוא המבנה של הסרט שהוא כמו מראה, ואחרי חצי מאד מעורפל, החצי השני חושף נקודת מבט אחרת עם תשובות רבות ואיתן שאלות חדשות.
בתחילת הסרט הרבה דברים לא מסתדרים (כמו למשל העובדה שבן אפלק לא טרח להוריד את מסת השרירים שלו מ"סופרמן נגד באטמן" – לכריסטיאן בייל זה לא היה קורה, כפי שמוכיח "לשרוד עד החופש") אבל ברגע ההיפוך זה פתאום מרגיש בסדר. האינטנסיביות מקורה לא רק בעלילה ההדוקה, אלא גם באווירה של הסרט: צבוע בצבעים קרים צילומים סגורים על הגיבור שמלחיצים עוד יותר. לכך תורמת המוזיקה של טרנט רזנור בשיתוף הפעולה השלישי עם פינצ'ר ("נערה עם קעקוע דרקון" ו"הרשת החברתית"): שלווה אך מטרידה באותה זמן.
ביום הנישואין החמישי שלהם, מגלה ניק (בן אפלק, "ארגו") שאשתו איימי (רוזמונד פייק, "ג'ק ריצ'ר") נעלמה. בלשית המשטרה המגיעה לביתו (קים דיקנס, "דדווד") חושדת שניק רצח אותה והחביא את הגופה, אך ללא גופה היא תתקשה להרשיעו. במקביל לתמיכה הגדולה מתושבי העירייה שרוצה לעזור למצוא את איימי, התקשורת מטילה ספק ביושרה של ניק והוא פועל לטהר את עצמו. בעזרת אחותו התאומה מרגו ועורך דין המתמחה בבעלים מכים (טיילר פרי, "אלכס קרוס") הוא יוצא להגן על שמו ולהוכיח את חפותו.
אך עיקר הסרט לא מתמצה בעלילה פשוטה של 'מי עשה את זה', אלא מתפתלת ומורכבת ואף גם מנסה להעביר מסר חברתי, רק נותרת השאלה האם היא בעד או נגד נשים. אם תשאלו את התסריטאית גיליאן פלין, שגם כתבה את הספר עליו מבוסס הסרט, היא מציגה דמויות נשיות חזקות. אבל זוהי חרב פיפיות, והדרך בו הדברים מוצגים מעט מבולבלת ועלולה להתפרש באופן שונה לחלוטין. בסופו של יום כוונות לא משנות, ואם אישה מתוארת כמשוגעת, גם אם זה עם קריצה וביקורת – זה עדיין לתאר אישה כמשוגעת וכאן טמונה הסכנה האידיאולוגית אליו הסרט נכנס.
השילוב בין כוכב כמו אפלק ושחקנים פחות מוכרים עובד היטב. אפלק משכנע למדי בתור דוש מעצבן אך חד ממדי. מנגד הדמויות הנשיות מורכבות ומגוונות, גם אם לעיתים סטריאוטיפיות. קים דיקנס מרשימה במיוחד בתור הבלשית חד האבחנה שלא מוותרת בקלות על גילוי האמת, והיא הייתה משתלבת בקלות בעונה הבאה של "בלש אמיתי" או "פארגו". טיילר פרי שבדרך כלל מופיע בתור דמות נשית, מראה שהכישלון של "אלכס קרוס" אינו בגללו. ניל פטריק האריס ("איך פגשתי את אימא") שמגלם חבר לשעבר של איימי מספק הופעה מצמררת.
לסרט יש הכול כדי להיות יצירת מופת: מתח, אימה, הרבה ציניות וגם עיסוק בנושא מעניין. פינצ'ר מוכיח בסרט הזה שוב שהוא אחד מאמני הקולנוע המוכשרים ביותר הפועלים כיום. אבל בו בזמן הוא שוב מוכיח שהוא מפחד ללכת עד הסוף. מאז "מועדון קרב" הסרטים כל שלו מרהיבים, מרתקים, סוחפים, מותחים ואף מרגשים. אבל חסר בהם את התעוזה. תעוזה שבגללה הוא לא נכשל כישלון חרוץ אך תעוזה שגם מבדלת אותו מיוצרים גדולים באמת אחרים.
פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: