מאת: אלי שגב
"קצה המחר" הוא סרט לא רע בכלל, ובהשוואה לשני הסרטים האחרונים בכיכובו של טום קרוז, הוא אפילו נראה טוב יותר. יש הרבה סרטים שנתפרים למידותיו של שחקן מסוים, בדרך כלל כדי להעצים תדמית חיובית כלפיו (חתיך מאד, אמיץ מאד וכדומה). "קצה המחר" נתפר לחיוך המתנשא של טום קרוז (אותו אחד שכיכב עוד ב"אהבה בשחקים"), והפעם שולח אותו בניגוד לרצונו לשדה הקרב עם חייזרים. שילוב הומור מצוין ותסריט לא-אידיוטי לחלוטין (נדיר לעונה) בהחלט מעניקים לסרט את הבידול מסרטי קיץ אחרים, אך בשלב מסוים כבר קולטים את 'הקטע' והוא מתחיל קצת לעייף.
את הסרט ביים דאג לימן, האיש שהזניק את מותג ה"זהות כפולה" (שהגיע לשיאו בפרק השלישי מאת פול גרינגראס דווקא) אבל זכור יותר בשל 'יצירת' הזיווג בראנג'לינה ב"מר וגברת סמית'". שאר הרזומה שלו חלש משמעותית יותר, ומונה את הסרטים "גו" ו"משחק הוגן". "קצה המחר" מזכיר בהומור ובאקשן שלו את "מר וגברת סמית'" יותר מאשר שאר הסרטים ברזומה של לימן, וזה בהחלט לחיוב.
קרוז העמיד לרשותו של לימן כ-175 מיליון דולרים ליצור סרט מדע בדיוני (תקציב כפול מ"ג'אמפר") והחייזרים שנוצרו בתקציב הזה לא מאכזבים. עוד שווה לציין, כי הסרט מבוסס על קומיקס יפני בשם "כל שדרוש הוא להרוג" (תרגום חופשי מ-All You Need Is Kill, שבמקור עיטר את שמו של הסרט) שמזכיר רעיון שכבר נוסה בקולנוע ב"לקום אתמול בבוקר". בכל אופן, על מי שעיבדו את הקומיקס לקולנוע נמנה גם כריסטופר מקורי, שביים את קרוז ב"ג'ק ריצ'ר" ועתיד גם לביים אותו ב"משימה בלתי אפשרית 5".
"קצה המחר" נפתח עם מהדורות חדשות מכל העולם (גם דני קושמרו וניר דבורי שם!) המדווחות לנו שחייזרים פלשו לכדור הארץ, צבאות המעצמות הגדולות אוחדו להדוף אותם וכעת החייזרים מרוכזים באיזור מסוים. מערך ההסברה לציבור במאה ה-21 הוא מהחשובים ביותר, וקצין אמריקאי בשם ביל קייג' (קרוז) נבחר להישלח לחזית כדי לסקר את הלחימה בגוף ראשון. קייג' לא התגייס לצבא כדי להפוך לחייל קרבי, והוא מנסה להימלט מרוע הגזירה, אך לבסוף נתפס ונשלח לבסיס צבאי סמוך לאיזור הקרב. לימן לא מבזבז הרבה זמן על הפתיחה ומזרז את העניינים קדימה אל שליחת קייג' אל התופת (גם אם זה לא הגיוני במיוחד לשלוח טירון לקרב יום אחרי שהגיע וכשמעולם לא השתמש בנשק העתידני של הצבא), שם מוצא קייג' את מותו.
אבל מעשה שקייג' הצליח לעשות לפני מותו, מעניק לו יכולת מיוחדת לאתחל את היום. כלומר כל מוות שלו למעשה מתחיל מחדש את היום, כשהוא חי, זוכר את כל מה שקרה לפני שהיום אותחל ועל כן גם יכול לשפר את האירועים שכשלו לפני מותו. הוא מוצא עזרה אצל הלוחמת המהוללת של הצבא, ריטה ורטסקי (אמילי בלאנט), שהחזיקה בעבר את היכולת הזו בעצמה – ושניהם כעת ינסו להשתמש ביכולת הזו שכעת אצל קייג', לחיסול את הגזע החייזרי הפולש.
טום קרוז ואמילי בלאנט מעולים. הם טובים יחד, הם טובים לחוד. תענוג לראות אותם על המסך. משעשע לראות שהחיוך המתנשא של טום קרוז שהיה מושלם לקליבר שהיה בבית הספר "טופ גאן", כעת משומש להדגיש כמה ביל קייג' רחוק מלהיות חייל לוחם. כשקייג' אכן מגיע לחזית (בסצינה המזכירה מאד את הפלישה ב"להציל את טוראי ריאן"), הוא פוחד עד עמקי נשמתו – וזו תצוגת משחק (מצוינת) שאינה אופיינית לקריירה של קרוז, ביחוד על רקע החזרה שלו באחרונה למסך הגדול עם סרטים מאצ'ואיסטים כגון "משימה בלתי אפשרית 4" ו"ג'ק ריצ'ר". עוד שווה להזכיר את סמל המחלקה של קייג' בגילומו המצוין של ביל פקסטון ("סדוק", "אקדח כפול"), כקריקטורה משעשעת של אנשי צבא אמריקאים מהדרום.
אורכו של "קצה המחר" פחות משעתיים, ואמנם זה כבר הפך להיות חריג במחוזותינו (ביחוד בסרטים עתירי תקציב שמוסיפים בקלות חצי שעה ארוכה), עדיין בולטת בשלב מסוים הרגשה שכבר הבנו את הפרנציפ, וצריך להתקדם הלאה (ביחוד על רקע האימונים שריטה עורכת לקייג'). ההלאה הזה מגיע קצת מאוחר, ומשאיר מעט טעם חמוץ על סרט טוב בכללותו.
פורסם באתר אידיבי cc-by-sa
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: