מאת: יונתן דורון
"נון סטופ" הוא אחלה מותחן. הוא לא ארוך מדי, הדמויות בסדר, הוא עשוי טוב ורוב הזמן הוא שומר על רמה גבוהה של מתח. הוא לא ייכנס לרשימת סיכום שנה כאחד הסרטים הטובים של השנה, אך מי שלא מצפה ליותר מ-106 דקות מבדרות יקבל את מה שהוא רוצה, גם אם -לצערי הרב עד מאוד- המניע לכל התקרית בסרט אינו מהמוצלחים שהגו תסריטאים מאז ימי הראינוע.
סרטו הקודם של הבמאי ג'ום קולט-סרה היה "זהות לא ידועה", וכמו "נון סטופ", כיכב בו ליאם ניסן. ניסן החל להופיע בסרטים בסוף שנות ה-70. הוא היה שם ידוע בסרטים לאורך שנות ה-80 והפך למפורסם בעקבות תפקידו הראשי ב"רשימת שינדלר" (ואתם יכולים להאשים אותו באימוץ השם "ליאם" לבנים בישראל). בין גילום רוב רוי, מייקל קולינס ואלפרד קינסי, שיחק בתפקידי משנה בסרטים כמו "מלחמת הכוכבים: פרק 1 – אימת הפנטום", "באטמן מתחיל" ו"אהבה זה כל הסיפור". הוא זכה לפריחה מחודשת ב-2008 כשכיכב ב"חטופה", מותחן שזכה להצלחה מפתיעה והוליד סרט המשך (ועוד אחד בדרך!), ומאז מצא לו נישה חדשה של סרטי פעולה/מותחנים עם עלילה די פשוטה ועשויים היטב ("שטח פראי", למשל).
להוציא את הדקות הראשונות והאחרונות, כל "נון סטופ" מתרחש במטוס נוסעים באוויר. בטיסה בין ניו יורק ללונדון ביל מארק (ליאם ניסן) מנסה לגלות מי שולח לו למכשיר הנייד שלו הודעות שבהן הוא נדרש להעביר כסף לחשבון בנק מסוים, אחרת יתחילו למות אנשים במטוס.
"הטיסה" (עם ג'ודי פוסטר, לא עם דנזל וושינגטון) היה מותחן פסיכולוגי, וב"נון סטופ" הדגש הוא יותר על סכנת החיים של נוסעי המטוס (והמטוס כולו) והקפידו שיהיה לניסן למי להרביץ כל רבע שעה עד עשרים דקות. סביב ניסן יש פרצופים שיהיו לכם מוכרים, בראשם ג'וליאן מור שלוהקה לסרט כי תמיד טוב שיהיה עוד פרצוף מוכר וכדי לתת לו משקל וכבוד, והיא בהחלט עושה זאת בהצלחה מרובה. מעט ההומור שיש בסרט מגיע מהדמות שלה והיא נהדרת, כרגיל.
מלבד מור, יש לנו -בין השאר- צמד דיילות אנגליות: מישל דוקארי ("אחוזת דאונטון") ולופיטה נויגו (שלולא היתה מועמדת לאוסקר על "שתים עשרה שנים של עבדות" לא הייתי שם לב אליה), הטייס ליינוס ראוץ' ("חוק וסדר") וקורי סטול ("פריז בחצות", הסדרה "בית הקלפים") -בתפקיד שפיטר סארסגארד בטח דחה כי הוא כבר שיחק ב"הטיסה". מארג האנשים/חשודים סביבו נבנה יפה. הסרט מותח ומעניין לראות לאן עובר החשד ומי יהיה הקורבן הבא.
בסרטים ישנים הטובים היו טובים והרעים היו רעים. זו היתה הפרדה ברורה מאז שהמערבונים שלטו. מאוחר יותר נכנס הגיבור המיוסר/הלא-מושלם ועכשיו לא יכול להיות לנו גיבור בלי קרוב משפחה שמת, בעיית אלכוהול, תקרית מהעבר מפוקפקת שנזקפת לרעתו ו/או טראומה שמשפיעה על תפקודו בהווה. במקרה הזה הכול מופל על כתפיו של ניסן (כנראה כדי לעשות את התפקיד בעל "בשר"), וזה מאולץ, מוגזם, מעייף וברגעים מסוימים מגוחך (כל מה שקשור לילדה על הטיסה). מתחרה עיקרי לתגובה "אוי לא, נו, באמת!" הוא פתרון התעלומה. כמובן שלא אגלה פה דבר, רק אומר שזהות הרע עשויה בצורה טובה, אך המניע מאחורי זה היא איומה.
פורסם באתר אידיבי cc-by-sa
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: