הצורפים ילידי גרמניה יהודה לודוויג וולפרט (1981-1900) ודוד היינץ גומבל (1992-1906) היו מן הראשונים שאימצו את הסגנון המודרני שהתאפיין בצורות חלקות, זורמות ופונקציונליות — לעיצוב תשמישי קדושה ומצווה. יופיין של צורות אלה היה יפי החומר, הפרופורציות והגימור המושלם. סיפורם הוא סיפור ראשיתה של הצורפות והיודאיקה המודרנית בישראל והוא מוצג בתערוכה מבעד למכלול יצירתם.
וולפרט וגומבל עלו לארץ-ישראל מגרמניה באמצע שנות ה-30. באותה תקופה גדשו את שוקי הארץ חפצי פיליגרן אוריינטליים לצד תשמישי קדושה שעיצובם מסורתי ועיטוריהם סמלים יהודיים למכביר. הם הצטרפו לאנשי חזון אחרים והיו ממייסדי "בצלאל החדש", בית-הספר לאמנות ואומנות בירושלים, ששם לו למטרה להכשיר אמנים-מעצבים "שיסייעו לשיפור הטעם הטוב" של בני היישוב ויצרו סביבת חיים נאה יותר בארץ המתפתחת. במקום הונהג הסגנון המודרניסטי ושיטות הלימוד היו ברוח ה"בּאוּהאוּס", בית-הספר לאמנות ועיצוב שנפתח ב-1919 בוויימר שבגרמניה. דרכם הייחודית בצורפות ובעיצוב תשמישי קדושה ומצווה התגבשה בשנים אלה, ועיקרה: הכרה עמוקה של החומר ותכונותיו, הרמוניה בין החומר לצורה, שילוב ציטוטים מן המקורות בגוּפָנים חדשים כדי להעניק ליצירות אופי עברי מודרני, והכנת חפצים בעבודת-יד לצד תמיכה בעיצוב תעשייתי. דורות של תלמידים המשיכו אחר כך את דרכם הסגנונית.
האותיות העבריות היו לאבני יסוד של רבות מיצירותיהם, ביטוי ללאומיות ולרוח היהודית המתחדשת בארץ הנבנית. ב-1956 הוזמן וולפרט למוזיאון היהודי בניו–יורק, שם הוקמה סדנה לעיצוב יודאיקה מודרנית, והוא עמד בראשה עד לפטירתו ב-1981. גומבל נשאר בירושלים, ובבית המלאכה הקטן שניהל המשיך להכשיר צורפים בטכניקות שהפכו נדירות, וידועות רק למעטים בעולם. התערוכה תאיר את סיפורם של שני האנשים הצנועים, שהיו עמודי התווך של היודאיקה המודרנית.
בתערוכה מוצגות בפעם הראשונה יצירותיהם של ווֹלפּרט וגוּמבּל מתחילת דרכם בגרמניה, מתקופת פעילותם כמורים ויוצרים בארץ, ועד לשנותיהם האחרונות, שבהן יצרו והשפיעו גם מחוץ לגבולות ישראל וראו בהצלחת תלמידיהם וממשיכי דרכם.
שיח גלריה בתערוכה,
וולפרט וגומבל:חלוצי הצורפות המודרנית בישראל
יום רביעי ה-9 ינואר 2013
בשעה 11:00
עם האוצרת שרון וייזר פרגוסון
מקום: ביתן פלבסקי לעיצוב
וולפרט וגומבל עלו לארץ-ישראל מגרמניה באמצע שנות ה-30. באותה תקופה גדשו את שוקי הארץ חפצי פיליגרן אוריינטליים לצד תשמישי קדושה שעיצובם מסורתי ועיטוריהם סמלים יהודיים למכביר. הם הצטרפו לאנשי חזון אחרים והיו ממייסדי "בצלאל החדש", בית-הספר לאמנות ואומנות בירושלים, ששם לו למטרה להכשיר אמנים-מעצבים "שיסייעו לשיפור הטעם הטוב" של בני היישוב ויצרו סביבת חיים נאה יותר בארץ המתפתחת. במקום הונהג הסגנון המודרניסטי ושיטות הלימוד היו ברוח ה"בּאוּהאוּס", בית-הספר לאמנות ועיצוב שנפתח ב-1919 בוויימר שבגרמניה. דרכם הייחודית בצורפות ובעיצוב תשמישי קדושה ומצווה התגבשה בשנים אלה, ועיקרה: הכרה עמוקה של החומר ותכונותיו, הרמוניה בין החומר לצורה, שילוב ציטוטים מן המקורות בגוּפָנים חדשים כדי להעניק ליצירות אופי עברי מודרני, והכנת חפצים בעבודת-יד לצד תמיכה בעיצוב תעשייתי. דורות של תלמידים המשיכו אחר כך את דרכם הסגנונית.
האותיות העבריות היו לאבני יסוד של רבות מיצירותיהם, ביטוי ללאומיות ולרוח היהודית המתחדשת בארץ הנבנית. ב-1956 הוזמן וולפרט למוזיאון היהודי בניו–יורק, שם הוקמה סדנה לעיצוב יודאיקה מודרנית, והוא עמד בראשה עד לפטירתו ב-1981. גומבל נשאר בירושלים, ובבית המלאכה הקטן שניהל המשיך להכשיר צורפים בטכניקות שהפכו נדירות, וידועות רק למעטים בעולם. התערוכה תאיר את סיפורם של שני האנשים הצנועים, שהיו עמודי התווך של היודאיקה המודרנית.
בתערוכה מוצגות בפעם הראשונה יצירותיהם של ווֹלפּרט וגוּמבּל מתחילת דרכם בגרמניה, מתקופת פעילותם כמורים ויוצרים בארץ, ועד לשנותיהם האחרונות, שבהן יצרו והשפיעו גם מחוץ לגבולות ישראל וראו בהצלחת תלמידיהם וממשיכי דרכם.
שיח גלריה בתערוכה,
וולפרט וגומבל:חלוצי הצורפות המודרנית בישראל
יום רביעי ה-9 ינואר 2013
בשעה 11:00
עם האוצרת שרון וייזר פרגוסון
מקום: ביתן פלבסקי לעיצוב
0 comentários: