אמא (2017) - ביקורת סרט

מאת: אלן כהן

"אמא!" הוא סרט כל כך יומרני וכל כך גרוטסקי בליטראליות ובמטאפוריות שלו, שיש הרגשה שהבמאי דארן ארונופסקי רוצה בכוונה לפצל את קהל הצופים על דעותיהם. מדובר במותחן דרמה פסיכולוגי מטאפורי מאוד מחד, ומאידך יש לסרט משמעות אחת מאוד ברורה ופשטנית. ללא ספק סרט שמספק מרחב רב לדיונים ולמחשבות, הבעיה היא שכל הדיונים והמחשבות הללו מאוד לא נוחים.

דארן ארונופסקי ממשיך את הקו שלו, של סרטי מתח פסיכולוגים ("ברבור שחור" 2010, "רקוויאם לחלום" 2000). אלא שכאן הוא לוקח את הז'אנר לרמה אחרת לגמרי, או לפחות כך הוא רוצה שאנחנו נחשוב. האמת היא, שמאחורי העטיפה היומרנית של "אמא!" יש סרט שנוגע בעיקר (ואני אומר 'בעיקר', כי בסופו של דבר אפשר לתת ל"אמא!" הרבה משמעויות) בנושא מאוד נדוש בצורה מאוד ברורה. כלומר, למרות ההתנשאות של ארונופסקי, בסופו של דבר, מדובר על מטאפורה אחת גדולה של משהו מאוד פשטני, ובצורה מאוד ישירה.

ב"אמא!" אנחנו מתחילים את המסע שלנו בבית של זוג. היא (ג'ניפר לורנס) משפצת את הבית וגורמת לו להיות מקום חם ונעים למגורים. הוא (חווייר ברדם), כותב קצת מתוסכל שלא מצליח להתקדם ביצירה שלו. על פניו, היא מעריצה אותו והוא אוהב אותה, אבל הוא אוהב את היצירה שלו יותר.


הדברים מתחילים להיות פחות ברורים ופשוטים, כאשר אדם זר (אד האריס) מגיע לבית המבודד ונישאר שם. לאחר זמן לא רב, אשתו של אותו אדם (מישל פייפר) גם מגיעה לבית וגם היא נשארת די בכוח. לאט לאט מתחילים להבין ששום דבר הוא לא באמת מה שאנחנו רואים.

אני יודע שג'ניפר לורנס היא אחת השחקניות הטובות בשוק היום, אבל כאן, היא לא מביאה את היכולות שלה לכדי ביטוי. לא ברור אם זאת תוצאה של הבימוי של ארונופסקי או מחוסר נוחות עם הדמות שהיא מגלמת, אבל היא לא טובה בסרט. חווייר ברדם, בניגוד אליה, מצוין. כל סצינה שהוא הופיע, כל מילה שהוא מוציא מהפה, פשוט בולעת את המסך. שאר הקאסט גם מצוין, אד האריס ומישל פייפר במיוחד. ממש גרמו לי להרגיש לא בנוח ולדעתי זאת היתה המטרה.

ארונופסקי לקח בסרט החלטה מעניינת, ולדעתי נכונה. הוא לא הוסיף פסקול לסרט. אין בסרט הזה, בשום שלב, מוסיקה. אני חושב שההחלטה הזאת הייתה נכונה, כי זה נתן מקום ואוויר לצלילים אחרים משמעותיים בסרט. כמו לדוגמה, רעש העץ כל פעם שדורכים בבית. גם האפקטים היו טובים. השימוש בהם היה נכון ולא מוגזם וזה תרם לחוויית הצפייה בצורה משמעותית.

מעבר ליומרנות ולהתנשאות שיש ב"אמא!", הסרט סובל גם מבעיה לא קטנה של קצב. במשך שלושת-רבעי מהזמן הוא די עומד במקום, ואז הוא משתגע בצורה שבאמת קשה לתאר. אני לא יכול להגיד בצורה חד משמעית ש"אמא!" הוא סרט שלא שווה צפייה. הוא סרט שאנשים מאוד יאהבו או מאוד ישנאו. אני, כמו שהבנתם, יותר במחנה של השונאים, אבל אם בא לכם משהו מוזר וגרוטסקי בעטיפה שלו, אבל די פשטני בתוכן, תנו לזה הזדמנות.

פורסם באתר אידיבי CC

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.

9:26:00