728x90 AdSpace

לגו באטמן - ביקורת סרט

יום שבת, 8 באפריל 2017
לגו באטמן - ביקורת סרט
 
מאת: גל בין

החל מרגע ההכרזה על "סרט לגו באטמן" התעוררה השאלה האם איש העטלף, שהיה בדיחה אחת מיני רבות ב"סרט לגו", יכול להחזיק סרט לבד? ובכן, התשובה ברורה: יכול ובגדול. הסרט מצליח לשחזר את הקצב התזזיתי של "סרט לגו" כדי לירות בדיחות ללא הפסקה, ולהפוך לקומדיה קלילה, מרעננת ומודעת לעצמה המצליחה לפנות לכל המשפחה.

את הסרט ביים כריס מק'קיי האנונימי, שמגיע מהטלויזיה (הסדרה הפארודית "רובוט צ'יקן") ונכנס בקלות מפתיעה לנעליהם הגדולות של כריס מילר ופיל לורד. כי למרות שיחד עם הבמאים התחלף כל הצוות הכותב, "לגו באטמן" מצליח לשמור על אותו האופי כמו "סרט לגו": הקומדיה במרכז אבל סיפור מרגש משתחל בין השורות. הבדיחות לא מרבות לחזור על עצמן שלא לצורך וכוללות רפרנסים לדברים מ-1966 ועד ימינו.

עוד לפני הפריים הראשון, במסך השחור הפותח את הסרט, "לגו באטמן" מדגים עד כמה הוא מודע לעצמו. מיד אחרי הלוגואים, העלילה נפתחת עם הג'וקר (זאק גליפיאנקס), שאוסף את כל הנבלים ההיסטוריים של באטמן לפעול יחדיו בכדי להשמיד את גות'האם. כמבון שאיש העטלף, בסטייל השמור רק לו, מגיע ברגע האחרון, מציל את המצב ובדרך מסביר לג'וקר שהוא אינו אויבו הגדול ביותר. אמירה השוברת את ליבו של הליצן הפסיכופת.

אולם לאחר שהוא משלים את מלאכתו, מתגלה שבאטמן, למרות כל הסטייל והיכולות, הוא אדם די בודד. הוא מתגעגע למשפחתו ומבלה את זמנו בשיטוט לבד באחוזה, צפייה בקומדיות רומנטיות והתנהגות ילדותית למורת רוחו של אלפרד (רייף פיינס). מהר מאוד רצף אירועים שכולל בין השאר את חילוף בתפקיד מפכ"ל המשטרה, אימוץ מקרי של יתום נלהב (מייקל סרה) מוציא את באטמן משגרת הבדידות שלו חזרה לרחובות כדי לנסות ולהבין מה זומם הג'וקר.

העובדה שוויל ארנט הוא באטמן יוצא מן הכלל כבר ידועה לכל עוד מ"סרט לגו", וגם הפעם השחקן המצוין רותם את קולו כדי להשתלט על דמותו של איש העטלף. יכולתו של ארנט לשלב בין דיבור מהיר וקומי לבין דיבור איטי ומהורהר צריכה להוות דוגמה לבן אפלק ולזאק סניידר. מייקל סרה כרובין עושה עבודה נפלאה כאשר הוא שומר על קול גבוה ומתלהב כך שלמרות שהוא עצמו כבר מתקרב לגיל 30, רובין לא נשמע בן יותר מ-13.

מי שלא מצליח להתעלות כמו שאר הקאסט הוא גלפיאנקס בתפקיד הג'וקר. גלפיאנקס לא מצליח להגיע לטירוף הקיצוני של קודמיו המפורסמים בתפקיד (בפרט מארק האמיל בגרסה המצויירת) ולכן הג'וקר שלו נשאר מאוד "פרווה" ולא משמעותי. כמו כן גם שאר דמויות המשנה לא מצליחות להביא זווית מיוחד משלהן לדמות, אבל הן לטעמי האישית הן גם פחות נדרשות לכך מאשר הג'וקר שניזון מטירוף ושגעון.

הגדולה של הסרט היא מה שמבדיל אותו מלהיות עוד סרט באטמן – הלגו ממנו הוא מורכב. לא רק שאבני הבניין והאנשים הצהובים נותנים לסרט את האווירה הומוריסטית שקשה להשיג לגיבור העל האפל. עם קולות "פיו פיו" בכל פעם שנורות יריות ועד פירוק הסביבה לצורך הרכבת כלי רכב כאשר העלילה דורשת זאת האווירה הלגואית מאוד מורגשת. בנוסף, העובדה שחברת לגו מחזיקה בזכויות לעוד כמה עשרות פרנצ'ייזס שונים מאפשרת לה לאחד בינהם כלאחר יד בצורה שלא סביר להניח שהיינו רואים על המסך הגדול אחרת.

"לגו באטמן" הוא סרט כיפי וקורע מצחוק. ההומור בו אמנם לא מתוחכם במיוחד, ומבוסס בעיקר על רפרנסים, אבל הוא גם לא יורד נמוך מידי ומגיע לקהל במידה הנכונה. אני צחקתי מהסרט מתחילתו ועד סופו ואין לי ספק שזוהי גרסה הטובה ביותר של איש העטלף בעידן שאחרי הטרילוגיה של כריסטופר נולאן.

פורסם באתר אידיבי CC

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: לגו באטמן - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: -
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: לגו באטמן - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: -
Scroll to Top