728x90 AdSpace

מסיבת נקניקיות (2016) - ביקורת

יום שישי, 12 באוגוסט 2016
מסיבת נקניקיות (2016) - ביקורת

   


הציפייה שיהיה מדובר בסרט חד מימדי המתאפיין אך ורק בבדיחות גסות אינה מתממשת, ובמקום – "מסיבת נקניקיות" מפתיע לטובה ומתגלה הן כסרט אנימציה מצחיק בטירוף והן כסרט פילוסופי עמוק. אם אין לכם בעיה עם בדיחות גסות (מאוד), מדובר בסרט הטוב ביותר עד כה ל-2016 ואחד מסרטי האנימציה הטובים ביותר אי פעם.

את הסרט ביימו גרג טיירנן (מגוון סרטי תומס הקטר) וקונרד ורנון (שהשתתף בבימוי "שרק 2", "מדגסקר 3" ודיבב עוד מגוון רחב של דמויות אנימציה), אך הרוח החיה מאחורי הקלעים היא של סת' רוגן, ג'ונה היל, אוון גולדברג וחבריהם.

החבורה הזו, שעובדת על הפרויקט כבר קרוב ל-10 שנים, הצליחה ליצור סרט שנראה ומרגיש כמו סרט של פיקסאר, אבל משלב הומור המיועד ישירות לקהל המבוגר, ולא מסתתר רק בקריצות. לא אתפלא אם ברבות הימים "מסיבת נקנקיות" ייחשב למהפכני כמעט כמו "צעצוע של סיפור".

הסרט מתרחש ברובו בסופרמרקט וגיבורו הוא פרנק (רוגן), נקניקייה, שכמו חבריו לאריזה רק מצפה ליום בו יילקח על ידי האלים, הם בני האדם, אל העולם הנשגב והגדול שמעבר לדלתות הסופרמרקט, שם הוא ייזכה להתאחד עם אהובתו הלחמניה ברנדה (קריסטן ווייג), ויוכל למלא אותה בבשרו. השניים אכן נקנים בידי אחת הלקוחות, אך תאונה שמתרחשת מעיפה אותם מהעגלה וכעת עליהם למצוא את דרכם חזרה למדף שלהם ברחבי הסופר מרקט הגדול.

אל השניים מצטרפים למסע גם סמי הבייגל (אדוארד נורטון) ולאבש הלוואשי (לוואשי הוא סוג של פיתה דרזית) שלמעשה מייצגים את יחסי ישראל ומדינות ערב. בינתיים אחרי החבורה רודף 'דוש' נקמני (ניק קרול) הרואה בפרנק וברנדה אחראיים ישירים לתאונה שקרתה. עד מהרה מסתבר שכל המסע הוא לא יותר מפלטפורמה לשאלות על דת, אמונה והתהייה מה באמת קורה לאוכל כשהוא מגיע אלינו הביתה.

קאסט המדבבים של הסרט עמוס בשמות מפורסמים. מלבד אלו שהוזכרו כבר, ניתן למצוא בקרדיטים את פול ראד ("אנטמן"), ג'יימס פרנקו ("127 שעות"), ביל האדר ("הכל בראש") ועוד רבים אחרים, כאשר כל אחד מהם נותן הופעה נהדרת. מעל כולם בולט מייקל סרה ("סקוט פילגרים נגד העולם") כבארי, חברו הטוב, אך המעוות של פרנק. הסיבה לציון הספציפי של בארי היא שמדובר בדמות היחידה שמשנה לאורך הסיפור הן את דעותיה והן את אופיה, וזאת בצורה קוהרנטית והגיונית.

למעשה, נראה שהגדולה של הסרט היא בליטוש הגבוה של התסריט שלו. לאורך 89 דקות, רוגן וחבריו מדלגים בין הומור לביקורת שוב ושוב בצורה חלקה וזורמת שמזכירה את עונות השיא של סאות'פארק, בצורת השילוב בין הומור גבוה לנמוך. יתרה מזאת, העלילה נבנית בהדרגה תוך שילוב נהדר של אין ספור דמויות המאפשרות מגוון רחב של בדיחות, כך שביחד עם אורכו הקצר של הסרט (89 דקות) התחושה היא שאין רגע דל.

"מסיבת נקניקיות" מאפשר לנו הצופים, לדמיין כיצד היו נראים הסרטים הנהדרים של פיקסאר לולא היו מכוונים בראש ובראשונה לילדים. האפשרות הזו, לצחוק ולבקר כל כך הרבה נושאים, כולל כאלה שהם לא תמיד פוליטיקלי קורקטים, מאפשרת לדבר על החיים כמו שהם, ללא מעצורים. לכן, "מסיבת נקניקיות" הוא לא רק הסרט המפתיע ביותר שראיתי השנה, הוא גם המהנה ביותר שראיתי בשנתיים האחרונות וכבר ברגע שיצאתי מהאולם הייתי מוכן לראות אותו שוב מהתחלה.

פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: מסיבת נקניקיות (2016) - ביקורת Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: מסיבת נקניקיות (2016) - ביקורת Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
Scroll to Top