תערוכת בוגרי ביה"ס "בסיס" 2013 נפתחה בנמל יפו

תערוכת הבוגרים 2013 של בוגרי מסלול הפיסול בבית הספר לאמנות בסיס נפתחה השבוע בנמל יפו. מיצבי פיסול שיוצגו בתערוכה עשויים ממגוון חומרים, כגון אבן, קרטון, עץ, שיש וקרמיקה, תוך שימוש בטכניקות מסורתיות והיכרות עם העולם הקלאסי בשילוב היכרות עם השדה העכשווי, כאשר התוצאה מייצרת חיבורים מפתיעים, לא צפויים, שמצטברים לאמירה בעלת משמעות. נעילת התערוכה: 28 באוקטובר.

בתערוכה זו ניתן לראות הבעת עמדה יוצאת דופן על שדה האמנות העכשווי שבו הערך הכספי הפך גושפנקה לאיכות. היא מפגינה התמודדות עם טכניקה מסורתית בעולם שמדבר בעיקר על תכנים, רעיונות ומושגים, ואומץ לדבר על אהבת העשייה הידנית, והמאמץ הגופני, בעולם שבו האמנות הופכת להיות יותר ויותר תלויית תעשייה ומבצעים (ביצועיסטים).

בוגרי בית הספר המציגים בתערוכה:

לולה (אליאן) קצ'קה מציגה שלושה מונומנטים גדולי מימדים עשויים מקרטון, שמשלבים בין מבנה ארכיטקטוני של כנסיה לשמלות ומחוכים נשיים. כל אחד מהאובייקטים נוצר בהשראת סגנון בניה שונה של אדריכלות כנסייתית – גותי, בארוקי, רנסנסי – ובהשראת שמלות נשיות מהמאה ה-18 וה-19.
יפה ירדני מציגה את תבליט הקיר "ללא כותרת" שמורכב מ-100 פסלי פנים עשויים מעיסה של תבניות ביצים מקרטון. הדיוקנאות של ירדני עשויים קרטון ביצים, חומר פשוט, זול, יומיומי, שנזרק לאחר מילוי תפקידו, ובכך מחברים את המיצב לקונטקסט רחב יותר, שעוסק בחברה הישראלית היום.

הפרויקט "חיבוק" של עדן מור כולל קבוצת פסלים מאבן, שעוסקים במשמעות ובחוויה של פעולת החיבוק. המטרה היתה לתת ביטוי צורני לחויה אינטימית, עמוקה ומופשטת, מוכרת ועם זאת ארעית, שקשה להגדיר אותה במלים ובחומר.

המיצב של נאוה ברג, "אפפל" (פסולת), מקורו בזכרון ילדות: ביקורים בבית סבתה האהובה שהיתה אספנית כפייתית. הפרוייקט מורכב מסדרה של תבליטים מרובעים (80*80) שמלווים פסל גדול מימדים המזכיר קוביה ששוקעת לתוך רצפה בחוסר יציבות.

המיצב של חנה אילן יונס, "עגורים", כולל שלושה עגורי ענק צבועים בצבע מכונית. יונס מייצרת מין היבריד שיש בו עדיין את קוי המתאר של הציפור המוכרת ויחד עם זאת זהו גוף מוזר, לא טבעי, אולי אפילו יצור דמיוני שלקוח מעולם האגדות ואולי המדע הבדיוני. מעין פנטזיה קריקטוריסטית וגרוטסקית.

הפסל "גשרים" של עדנה ברנע עשוי עץ ברוש ומורכב מעשרה חלקים אורגניים הניצבים על בסיס גיאומטרי. החיבור בין החלקים יוצר חללים פנימיים וחללים חיצוניים. לעתים זה נראה ממש כפנים של גוף ובמובן הזה הוא מרמז גם על חשיפה ופגיעות גדולה, כמו גם על הקשר בין פנים וחוץ, חיים ומוות, והתלות שבין החלקים כולם כדי להמשיך ולהתקיים.

תבליט הקיר "נשות ויצ"ו נהריה" של בר זכריה מתכתב עם קירות הנצחה שתפקידם לתעד ולהנציח אישים חשובים שפעלו במקומות ממסדיים כאלה ואחרים. בניגוד לתכתיבי הז'אנר, שמייצרים הבחנה מעמדית בין אלו המונצחים, הראויים להנצחה, לבין אלו שלא זכו לה, זכריה בחרה להנציח את נשות הסניף מבלי לייצר היררכיה על ידי יצירת תבליט שמבוסס על רישום קליגרפי ובכך ליצור האחדה צורנית ולא לאפשר זיהוי יחידני.

אבישג בוסי בוחנת בעבודתה "שולחן מזבח" את הקשר בין שני המושגים ומנסה להאירו באופן שונה. היא עושה זאת על ידי בחירה לא מובנת מאליה לבנות אותו מלבני קרמיקה וההחלטה למקום אותו בגובה שאינו סטנדרטי לשולחן וגם לא למזבח. התוצאה היא חיבור בין הנשגב לארצי ובין הקמאי, העל זמני, ליומיומי.
הפסל "ארינמל / רגע" של כרמל קולטון הוא סייט ספסיפיק, כלומר נוצר במיוחד למקום מסוים – שביל המיועד להליכה בפארק הירקון בתל אביב. קולטון בחרה קבוצה של אבני בזלת, סיתתה בהם ויצרה מעין כתם אבן, המקיף את השביל ויוצא ממנו, ובסופו ריכוז של בליטות אבן קטנות.

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.

18:30:00