728x90 AdSpace

נשארים בצד המחוספס- על מופע האיחוד של אפור גשום באוגנדה בירושלים

יום רביעי, 20 בפברואר 2013

אפור גשום, אחת הלהקות המשפיעות והמעניינות שפעלו בסצינת האינדי המקומית מאמצע שנות ה-80' ועד לתחילת שנות ה-90', התאחדה במפתיע לסיבוב הופעות ולאלבום חדש. יצאנו לשמוע את החומרים החדשים, ולבחון כיצד מעמידים מיתוס במבחן המציאות.


מאת: עמית מורלי

יוהנס הופר (Hofer) השווייצרי, טבע בשנת 1688 את המונח "נוסטלגיה" (בהשאלה מיוונית: "מכאוב השיבה הביתה"), והגדיר אותה כמחלה לכל דבר. הופר השווה את הנוסטלגיה ל"מחלה השווייצרית"    (mal du Suisse) שנפוצה בקרב שכירי-חרב שווייצריים ששירתו בצבאות איטליה וצרפת, הרחק ממולדתם ההררית והפסטוראלית. הכמיהה העזה הביתה גרמה לעתים לסימפטומים פיסיים ממשיים כתחושת עילפון, חום גבוה, בעיות בעיכול, כאבי-בטן ואף מוות. מאוחר יותר השתנתה התפיסה המחמירה של הופר, וכיום הביקורת על הנוסטלגיה מתמקדת בעיקר בהיותה אסקפיסטית ורומנטית יתר על המידה.


במחצית השנייה של שנות ה-80' התרחשה בישראל מהפכה מוזיקלית, והיא הלכה והתעצמה בתחילת שנות ה-90'. שירי ארץ ישראל היפה נוגנו לצד שירי מחאה, הדיסטורשן נכנס בדלת האחורית ויפי-הבלורית התחילו לחמצן אותה. להקות רוק מחתרתיות הוקמו בתדירות חסרת תקדים, ומתחת לפני המיינסטרים החל לבעבע משהו חדש. די.אקס.אם, דורלקס סדלקס, נושאי המגבעת, הפליז ואור כשדים היו רק חלק מן השמות שפעלו במועדוני תל-אביב וירושלים באותה התקופה. הרכבים אחרים, כמו טאטו, נוער שוליים, נקמת הטרקטור ושונרא צעדו בלי בושה וללא רגשי נחיתות במצעדי הפזמונים. במהפכה הזו השתתפה גם "אפור גשום", כאשר הקלטת "פברואר" שהוציאו חברי ההרכב בשנת 1989 זכתה להצלחה חסרת תקדים (ביחס להרכבי שוליים אחרים שפעלו באותה התקופה), והפכה סממן לניצני המרידה בקיבעון המוזיקלי שהכתיבו תחנות הרדיו.




הקלטת "פברואר", שהורכבה משבעה שירים בסך הכל, יצאה במסגרת הלייבל "בום צ'ה" של האוזן השלישית. כל העותקים שהודפסו ממנה אזלו בתוך זמן קצר, והיא הפכה ברבות השנים לפריט אספנות. לא מן הנמנע שהסיפור סביב הקלטת הוא שהפך את "אפור גשום" להרכב קאלט יותר מאשר התוכן עצמו: על אף השירים המצוינים (ביניהם "מקום אחר", "שעון החול", "המגע הרך") ועל אף החבורה המרשימה שפעלה בהרכב המקורי לצד הסולנית מיכל ספיר (גיל סמטנה- בס, אורן קפלן- גיטרה, אורן רביב- תופים: לימים הפכו שלושתם לגרעין הקשה של להקת "אלגנט"), החומרים עצמם הופקו באופן גולמי שאינו ניתן להשוואה, למשל, מול הסאונד הפנומנלי של להקת הפליז. ברטרוספקטיבה, ההצלחה של "אפור גשום" יש בה כדי להעיד כי ההרכב הוסיף נדבך משמעותי לגשר שנבנה בין מחתרת הקסטות ובין חברות התקליטים.


ההופעה של "אפור גשום", שהתקיימה ביום שלישי שעבר בפאב "אוגנדה" בירושלים, הייתה רחוקה מן ההגדרה המשומשת להופעת איחוד. עם חברי הרכב חדשים (שי לוינשטיין בגיטרה ואביב ברק בתופים, לצד עודד שכטר ששימש כבסיסט גם בגלגולו השני של ההרכב, ולצד ספיר), ועם הופעה מחוספסת שהתעלמה לחלוטין משירי "פברואר", זכינו לקבל בעצם מופע של להקה חדשה שמשתמשת בשם במה משועתק. זאב בעור כבש? אולי, אבל לאו דווקא במובן השלילי של הביטוי.

האוגנדה, כמו מקומות קטנים אחרים בירושלים, הוא מוסד בעל תודעה ביקורתית וחברתית נרחבת בהרבה ממידות חלליו, ומתאים ככפפה ליד להרכב מזוהה פוליטית כמו "אפור גשום". תקליטי אוונגרד על הקירות ודיסקים של מאירה אשר בפרונט, הם רק מתאבן להופעות המשוחררות המתקיימות במקום. מיינסטרים הוא בהחלט סוג של מילה גסה כאן, כאשר גם בהופעות מפוצצות וגם בהופעות דלילות, העשייה עצמה היא העיקר והיא היעד. למרות שכמות בהחלט אינה ערובה לאיכות, הופתעתי מכמות הקהל המצומצמת. כנראה ששנות ה-80' מתרחקות בקצב מהיר יותר משנדמה לי.

הסגנון, ההלחנה והעיבודים של "אפור גשום" בגלגולה הנוכחי אינם מזכירים במאומה את ההרכב ההוא. נקודת הדמיון העיקרית לשנים ההן הייתה ונשארה הקול הגבוה של ספיר, היוצר דיסוננס משמעותי עם תוצרי הליווי. בעוד מאחוריה מתגרדת אורקסטרה חלודה כמו קוצים על מחברת תווים, נותר הקול השוגייזי של ספיר תלוי באוויר. לוקח קצת זמן להתרגל לזה, אבל החל מאמצע ההופעה הדבר נשמע טבעי לחלוטין. הנגינה לרוב איטית, אנטי-קומוניקטיבית במודע. על אף ששני הסינגלים המצוינים שיצאו לקראת האלבום השני מבוצעים בעברית ("מבפנים" ו"ליקוי ירח"), יתר המופע התקיים כולו באנגלית.




אם לחזור למושג הנוסטלגיה, הרי ש"אפור גשום" בעטו בדלי והעדיפו לאתגר. אין בכך פסול, כמובן, אך גם קאמבק של ההרכב המרדני ביותר אינו צריך להביאו במבוכה עד כדי כך שיימנע מביצוע כמה קאברים לשירים שכמעט אף אחד אינו מכיר. גם בפער הניכר בין השירים ההם לשירים הללו, הכלאה מדודה בין הישן לחדש הייתה יכולה להביא את ההופעה למקום נכון יותר. באלגוריה לביקורת העכשווית על ההגדרות של הופר השווייצרי, אני נטלתי כנראה מינון מופרז של רומנטיקה, ואילו "אפור גשום" חטאו באסקפיזם.


רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן

  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: נשארים בצד המחוספס- על מופע האיחוד של אפור גשום באוגנדה בירושלים Rating: 5 Reviewed By: עמית מורלי
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: נשארים בצד המחוספס- על מופע האיחוד של אפור גשום באוגנדה בירושלים Rating: 5 Reviewed By: עמית מורלי
Scroll to Top