מאת: רותם יפעת
ברוכים הבאים לתקופת האוסקרים. זוהי התקופה בשנה בה נרשמת עלייה תלולה במספר הסרטים המבוססים על מקרים אמתיים המוקרנים בבתי הקולנוע. לראיה, רק השבוע עלו שלושה כאלו בישראל: "התוכנית" על לארס ארמסטרונג, "על חבל דק" על לוליין שהילך בין מגדלי התאומים ז"ל ו"אגדת האחים קריי" על גנגסטרים לונדוניים בשנות השישים. שלושה סרטים, שלוש ארצות ועל פני 50 שנה. לרוב, סרטים מסוג זה מנסים לשאוב השראה מההישגים העל אנושיים של הדמויות (לרמות את מארגני הטור דה פארנס, לפרוץ ולהלך על הבניינים הגבוהים בעולם ולשלוט בעולם הפשע הלונדוני בהתאמה) אבל שוכחים להעמיק ולהתעסק בדרמה האנושית. לרוב אחרי צפייה בסרטים מסוג זה אני נותר עם תחושה שהיוצרים הסתפקו בהצגתו של סיפור קורע לב או מעורר השראה, ומאמינים שהקסם הקולנועי יעשה את שלו משם.
המקרה של "אגדת האחים קריי" אינו שונה. זהו סרט הביוגרפי השני ברציפות אותו בריאן הלגלנד כותב מביים אחרי "42", סרט על כוכב הבייסבול ג'קי רובינסון. הלגלנד שזכה באוסקר על הכתיבה של "סודות אל.איי" והיה מועמד על "מיסטיק ריבר" לא מצליח לייצר סרט שיותיר חותם כמו שני אלו. יש הרגשה שאנו צופים מהצד בהתרחשות ואף אחד לא מנסה להכניס אותנו לתוך "האקשן".
הסרט העוקב אחרי עלייתם לגדולה של התאומים קריי, מתחיל כשהתאומים רג'י ורוני קריי (טום הארדי פעמיים) כבר שולטים במזרח לונדון אבל שואפים להשתלט על כל לונדון. המניעים של השניים שונים באופן מהותי: רג'י השקול רק מחפש הכרה והערכה. לא כבוד, לא כסף, לא כוח. הוא בסך הכל בחור חביב מהשכונה. בנסיבות אחרות הוא היה מקים סטארט אפ בתקווה להשיג את כל אלו. לעומת זאת רוני הוא פסיכופט, שרק מחפש אקשן ממש כמו בסרטים. רוני הוא עול על רג'י, שצריך גם לטפל בו וגם לדאוג לרסן אותו. בסופו של יום רוני מביא יותר נזק מתועלת, ואם הוא לא היה אחיו של רג'י, ספק אם הוא היה נשאר בחיים. לתוך הקלחת נכנסת פרנסיס (אמילי בראונינג), זוגתו של רג'י, שמעדיפה שהוא יחזור למוטב ויתרחק מעולם הפשע. ככל שהאחים תופסים אחיזה חזקה יותר בעיר, כך הקרע ביניהם גדל ורג'י ופרנסיס מתרחקים זה מזו.
הבעיה הכי גדולה של הסרט היא שהוא נשאר על פני השטח. בין אם זה המתח הקיים במשולש של התאומים ופרנסיס (לא רומנטי: רונלד הוא הומוסקסואל מוצהר), או אם זה האופן בו המשטרה מתמודדת עם האחים ובין אם זה הדילמות של רג'י. אין זה באמת משנה מה היה במציאות, לטובת הדרמה אפשר לכופף ולהמציא קצת. מה שנותר הוא סרט היסטורי עם משחק משובח: טום הארדי מצליח להתעלות על עצמו, שכן במקום להיות מגוון מסרט לסרט הפעם זה כבר בתוך הסרט עצמו. האחים מאד שונים אחד מהשני, החל מהמראה והדיבור ועד האופי והתנועות הגופניות. הארדי מצליח לייצר שתי דמויות שונות, אם כי הייחוד של רונלד הופך את רג'י למעט פלקטי, אם כי זה גם נובע בוודאי מהשטחיות אותה ציינתי. אמילי בראונינג מייצרת דמות שברירית אך נחושה, אך גם היא מוגבלת בגלל התסריט.
פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: