מאת: רותם יפעת
למרות שמייקל ביי לא הבמאי אלא המפיק, כבר הספקתי לשמוע אנשים שטוענים שהוא הרס להם הילדות (שוב). אז נכון, קשה להסתיר את חיבתי ליצירותיו, אבל במקרה של "צבי הנינג'ה" 2014, באמת שהתגובות מוגזמות בעיני. יש לכך שתי סיבות, ראשית, זהו סרט לילדים (כמו שהיו אותם סרטים שהמבוגרים של היום זוכרים): גיבוריו הם ארבעה צבים בגיל ההתבגרות, העלילה היא פשטנית ולינארית עם טוויסטים צפויים, הדמויות לא מורכבות וההומור נמוך. ושנית, לפחות במקרה של סדרת הסרטים הישנה, המקור עצמו לא היה מאבני היסוד של הקולנוע. זה קצת כמו שמעריצי סדרת הרובוטריקים של מייקל ביי יתלוננו עוד עשרים שנה שהרסו להם יצירה (אני כבר אהיה זקן מדי לכל הרעש הזה).
כאמור ביי הוא רק המפיק הפעם, כשאת מלאכת הבימוי הוא הפקיד אצל ג'ונתן ליבסמן. עם התמחות ברימייקים וסיקוולים ("זעם הטיטאנים", "המנסרים מטקסס: ההתחלה") ליבסמן מתאים כמו כיסוי עניים לצב נינג'ה. אי אפשר להגיד שביי לא היה מעורב בסגנון, אבל התוצאה הסופית היא מתונה יותר (וטוב שכך - אף אחד לא עושה ביי כמו שביי עושה). ליבסמן לא חסיד של פיצוצים כמו ביי, אבל כן שולט באופן מרהיב במרדפים: סצנה אחת בביוב החשוך והסגור והשנייה בשלג הלבן ובהיר עשויות באופן מדויק ומלהיב - כמו שמצפים מסרט אקשן.
הסיפור שבלב הסרט הוא המאבק הקלאסי בין טוב לרע, היריבות בין מאסטר יפני רשע שרוצה להשתלט על ניו יורק לבין לעכברוש וארבעה צבים מוטאנטים ששולטים באמנויות הלחימה ורוצים להציל את העיר. הצבים נעזרים באפריל אוניל (מייגן פוקס), כתבת מתחילה שמחפשת את הפריצה שלה, ובינתיים תקועה עם כתבות פנאי קלילות וצלם שמאוהב בה (וויל ארנט).
העלילה הפשוטה לא פוגמת בהנאה ובעיקר לא בעיצוב של דמויות הצבים. למרות שהן לא מורכבות מדי, הן גם לא חד גוניות. כל מי שמכיר את הדמויות יודע שלכל אחד יש תכונות אחרות: לאונרדו המנהיג, מיכאלנג'לו השובב, דונטלו החכם ורפאל, האמת שמעולם לא הבנתי מה הקטע שלו, אלא אם מעצבן נחשב אפיון. בסרט הנוכחי הכל מוחצן וברור וזה דווקא עובד לטובת הסרט: לאונרדו מנהיג למרות שרפאל שרפאל מתעקש לא לקבל את המרות שלו. מיכאלאנג'לו מאוהב באפריל אוניל ורוכב על הסקייטבורד (המשודרג) שלו כל הזמן. ההמצאות של דונטלו הן ברמה כזו גבוה שלא ברור איך הוא בנה הכול בביוב.
את הצבים מגלמים שחקנים אלמוניים יחסית, שהפתעת הליהוק היא ללא ספק ג'וני נוקסוויל. אם הייתי נשאל איזה צב הוא הכי מתאים לדובב, לאונרדו הוא האחרון שהייתי חושב עליו. מסתבר שתחת חזות הטירוף יש גם קול הגיון שיודע לעשות דמויות שקולות ורציניות. מייגן פוקס חוזרת לשתף פעולה עם מייקל ביי למרות שבעבר כינתה אותו נאצי. אבל נראה שהפחד ממנו מקפיא אותה לחלוטין. לא שבעבר היא הפגינה כישרון משחק אדיר, אך הפעם חסר לה גם חיות. לעומתה וויל ארנט הוא בעודף התלהבות, ואל מול הקרירוּת שלה, זה נראה מזויף. וופי גולדברג מגלמת בשתי סצנות קצרות את הבוסית של אוניל שלא מאמינה לסיפוריה על צבי ענק. היא בעיקר מביאה למסך שתי קלישאות: העורך העצבני, והאפרו-אמריקאית השנונה.
ניתן לשער שמפיקי הסרט בונים על הצלחה קופתית שתסלול את הסרט להמשכונים. ולמה לא? מי לא נהנה מצבי ענק עם כישורי נינג'ה? אני רק תוהה האם אספיק לקחת את ילדיי אליהם או שאחכה לנכד לריבוט שאחרי.
פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: