728x90 AdSpace

שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר - ביקורת סרט

יום שישי, 26 במאי 2017
שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר

מאת: רותם יפעת

מעבר לכך שאין לי זמן לראות סרטים כמו פעם, הגיל נותן אותותיו גם בזיכרון שלי. התוצאה של זה היא שאני כבר רואה סרטים, אני לא תמיד זוכר מה בדיוק קרה בהם. אם כי במקרה של סדרת "שודדי הקריביים" ייתכן וזה לא הגיל אלא פשוט העלילה המסובכת וחסרת הגיון – גם ביחס לסרט עם מפלצות ושדים. למרות שראיתי סיכום של כולם, אני עדיין לא בטוח שהבנתי מה קרה בהם.

למזלי, לסרט החמישי בסדרה "שודדי הקריביים: נקמתו של סלזאר" יש קשר רופף למדי לעלילה של הקודמים, כך שגם מי שלא ראה אותם או שבדומה לי, יש לו זיכרון סלקטיבי – יכול ליהנות ממנו. כמובן שזה תלוי גם בכך שאתה לא מצפה להרבה מסרט: סיפורי רוחות רפאים בשילוב עם סיפור אהבה, קצת סיפורי אבות-בנים וג'וני דפ שיכור. זה נחמד, זה קליל, אבל לא מלהיב. מצד שני, שבועות בפתח, חם בחוץ – גם זו דרך ליהנות מהזמן.

ההשפעה של מארוול על דיסני מורגשת בפילוסופית הליהוק של הבמאים לסרט: כשיש מותג חזק, למי אכפת מהבמאי? במקום רוב מארשל, את הסרט מביימים הצמד הנורבגי אספן סאנדברג ויואכים רונינג. החזון הוויזואלי של הצמד הינו מרהיב וגם החלקים האפלים בו מאד ברורים אבל בכך בערך מסתכמת התרומה שלהם לסרט – לטוב ולרע.

מבחינה עלילתית, הסרט מתחיל 10 שנים אחרי סוף הסרט השלישי "שודדי הקאריביים: סוף העולם". הנרי טרנר (ברנטון ת'ווייטס) בנם של אליזבת סוואן וויל טרנר יוצא לים ומבטיח לאבא שלו שהוא ישחרר אותו מהתפקידו כקברניט של "ההולנדי המעופף" ויאחד בין הוריו. הוא מקדיש את כל חייו ללמוד את האגדות והמיתוסים סביב הים ומגלה שאם הוא ישיג את הקלשון של פוסידון הוא יוכל להסיר כל קללה שיש על הים.

מאחר וגם במאה ה-17 אי אפשר להתפרנס ממדעי הרוח, הוא במקביל הוא עובד על סיפונה של ספינה. במהלך מרדף בעקבות ספינת פיראטים הם נקלעים ל"משולש השטן" מקום מסתורי ממנו אף ספינה לא חזרה בחיים. הנרי מזהיר את הקפטן לא להיכנס לשם, אבל אף אחד לא מאמין לו והוא נכלא.

בתוך המשולש, כל הצוות פרט להנרי נרצחים על ידי קפטן סלזאר (חוויאר ברדאם) והצוות שלו. סלזאר היה חלק מהצי הספרדי שנלחם בשודדי ים אבל לאחר מרדף עם ג'ק ספארו (ג'וני דפ) הם נכלאו ב"משולש השטן" כרוחות שלא יכולים לדרוך על אדמה לעולם. סלזאר משאיר את הנרי בחיים כדי שיספר לעולם עליו.

עם חזרתו ליבשה הנרי נלקח למאסר ופוגש שם את ג'ק. בעזרתה של קארינה סמית' (קאיה סקודלריו) הוא מצליח לברוח אבל היא וג'ק נתפסים ונידונים למוות: ג'ק בגלל היותו פיראט והיא בגלל היותה מכשפה – כך הגדירו נשים העוסקות במדע באותה תקופה. יחד עם הצוות של ג'ק הנרי משחרר אותם ויחד בורחים לים, אבל שם מחכה להם סלזאר ואנשיו. ג'ק, הנרי וקארינה מצליחים לחמוק ליבשה לשם סלזאר ואנשיו לא יכולים להגיע. על האי הם פוגשים את קפטן ברבוסה (ג'פרי ראש) שכרת ברית עם סלזאר לעזור לו לתפוס את ג'ק – אבל הפלא ופלא הוא בוגד בסלזאר ועוזר לג'ק והחבורה למצוא את הקלשון.

במובן מסוים, יש כאן חזרה ל"מקורות" של הסדרה: סיפור נקמה פשוט עם רוחות רפאים. כמות סבירה של דמויות, מעט מאד פיתולי עלילה וכמות חד ספרית של בגידות. ואכן ביחס להמשכים האחרים הוא גם מהנה, דווקא בגלל הפשטות. אין כאן ניסיון להמציא את הגלגל או לרבע את המעגל. סרט הרפתקאות פשוט וישיר בלי עומק ובלי תחכום. ולעיתים הפשוט הוא הטוב יותר. זה לא שהסרט יופיע ברשימת הסרטים הטובים ביותר אי-פעם (אוו של העשור, השנה או החודש) אבל גם לא ברשימת הסרטים הגרועים – גם זה הישג.

התוך הפשטות מתחבא שאלה פילוסופית די מעניינת, אבל הסרט פשוט מתעלם ממנו: קארינה היא מצד אחד מדענית שלא מאמינה בשדים ושאר הדברים שהיא נתקלת בהם. מצד שני, היא מקדישה את חייה למצוא את הקלשון של פוסידון – ככל הידוע לי, לא אחד מהיסודות הכימיים. אולי אני שמרן, אבל נראה לי קצת מוזר להאמין מבשהו מיסטי ובו בזמן לשלול דברים על טבעיים. זה היה יכול להיות קונפליקט שמעצב את הדמות, אבל הוא בכלל לא מטופל בסרט והיא יותר עסוקה בלהבין מי הוא אביה שהשאיר לה את הספר שמנחה אותה למצוא את הקלשון. בהקשר שלה, חסר גם אמירה יותר משמעותית על היכולת של נשים לעסוק במדע ולמה זה אבסורד ורע לקרוא להן מכשפות. אם היו מקדישים מעט יותר זמן מסך לדיון הזה, הסרט היה זוכה אצלי להרבה יותר הערכה.

אפילו בגזרת סרטי הקיץ עם ריבוי שחקני אוסקר הסרט נופל ביחס ל"מהיר ועצבני 8". ג'פרי ראש נראה כל כך עייף מהתפקיד הזה שהיו יכולים לקרוא לסרט "אנשים עייפים לא מתרוצצים". מנגד חוויאר בראדם לא רק נראה רענן ובעל שמחת חיים – למרות הגורל הטראגי של הדמות שלו – אלא מוכיח שוב שהוא אחד מהשחקנים הטובים ביותר בגילום נבלים (אולי מישהו יכיר אותו לקווין פייגי?). הוא לקח תפקיד שטוח לגמרי ומפיח בו רוח.

על ג'וני דפ כבר אין מה להוסיף. קשה להגיד האם הוא מאוס בגלל השערוריות בחייו הפרטיים או שפשוט כי הוא כבר לא מתאמץ (וזה לא שיפוט – הוא משלם למישהו להקריא לו שורות בזמן הצילומים). אני משער שהוא יכול לגלם את ג'ק ספארו מתוך שינה. מצד שני, הוא כל כך מנייריסטי שבוודאי כבר שוקדים בדיסני על אלגוריתם שיחקה אותו ויכניס את הדמות שלו לסרטים אוטומטית – מבחינה ויזואלית הטכנולוגיה עוד רגע שם. ת'ווייטס וסקדולריו הם תחליף קליל יותר ל-אורלנדו בלום וקיירה נייטלי. שניהם נעדרים את עודף הרצינות שהיה לשניים בסרטים בהם הם הופיעו – כפי שהיית מצפה בסרט של "שודדי הקריביים".

נכון לעכשיו לא ברור האם יהיה חלק שישי לסדרה. בדיסני אומרים שהחמישי הוא גם האחרון בעוד הבמאים טוענים שזו רק ההתחלה של ההרפתקה. אני משער שדיסני ישנו את דעתם על פי ההצלחה בקופות – דבר שנדע כבר בתחילת שבוע הבא אחרי שהסרט יסיים את הסופ"ש הראשון שלו בארה"ב. במידה ויחליטו להמשיך, אני מציע לוותר על הצמד הנורבגי ולנסות צמד אחר שהוכיח את עצמו בעבר, ויותר מפעם אחת: למרות שדפ וטים ברטון הם כבר לא, הדבר היחיד שבאמת יכול להיות מעניין בסדרה הזו היא שהצמד יחזור לשתף פעולה. שיכניסו פנימה פיל מעופף ויקראו לזה "דמבו" – אני זורם.

פורסם באתר אידיבי CC

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
Scroll to Top