728x90 AdSpace

ג'ון וויק - פרק 2 (2017) - ביקורת

יום שלישי, 21 בפברואר 2017
ג'ון וויק - פרק 2 (2017) - ביקורת

מאת: רותם יפעת

כשיצא ב-2014, "ג'ון וויק" היה הפתעה גמורה. כשמאחוריו עומד תסריטאי שכתב סרט אקשן סוג ג', ושני במאים שהיו בעברם פעלולנים, אי אפשר היה לצפות להרבה. וזאת למרות שהכוכב הראשי הוא קיאנו ריבס, כי אם למדנו משהו מהקריירה של ניקולס קייג' זה שיש שלב שבו כוכבים הוליוודיים יעשו הכול כדי להמשיך להופיע. אבל הסרט היה מרענן ומלהיב בעיקר הודות ליצירת עולם הרוצחים השכירים והאקשן. אז עכשיו הצוות חזר עם "ג'ון וויק 2", ולא רק שגורם ההפתעה לא לצידם, אלא עול הסיקוול מונח על כתפם.

איך הם התמודדו עם אלה? קצת כמו הבדיחה ב"רחוב ג'אמפ 22" – על ידי כך שעשו בדיוק את מה שעבד פעם שעברה. הדבר בא לידי ביטוי בשני דברים: גם הצצה נרחבת יותר לעולם הרוצחים: הסניף הרומאי של מלון הקונטיננטל, שיטת הזמנת העבודות, שטרות חוב, ספקי שירות איתם עובדים הרוצחים ועוד. דבר שני הוא אופי האקשן: לא מתחנף אבל גם לא מגעיל לשם ההגעלה; מצולם באופן ברור, ויותר מכך, נשמע חד ומדויק גם בדברים הקטנים. זהו אחד מהמקרים בהם ההמשך הוא אמנם לא החלק המוצלח ביותר בסדרה ("האביר האפל", "האימפריה מכה שנית") אבל גם לא כישלון שרחוק שנות אור מהראשון ("מטריקס רילודד"). הוא פשוט ואריאציה של המקור.

מבחינה עלילתית, הסרט מתחיל קצת אחרי איפה שהראשון נגמר: ג'ון וויק (ריבס) מחזיר את הרכב שלו מהמאפיונרים שלקחו לו אותו בסרט הראשון. הוא חוזר הביתה וקובר שוב את עברו (באופן מילולי). אבל עוד לפני שהבטון מתייבש על הנשקים שהוא הסליק שוב, הוא זוכה לביקור מהעבר בדמות סנטינו ד'אנטוני.

ד'אנטוני, בוס במשפחת פשע איטלקית, בא לגבות שטר חוב שוויק נתן לו, שטר המחייב אותו לבצע עבורו משימה לבחירתו. וויק מנסה להסביר שזה כבר לא הוא, אבל ד'אנטוני אומר לו שאם הוא לא היה חוזר הוא לא היה בא לגבות. החוקים הנוקשים של גילדת הרוצחים אין מאפשרים לוויק לחמוק מבציע המשימה.בלית ברירה ממריא וויק לרומא שם עליו לרצוח את אחותו של ד'אנטוני, כדי שהוא יוכל לתפוס את מקומה בשולחן הבכירים של עולם הפשע.

לא יודע אם זו כוונת המשורר, אבל כחלק מהניסיון שלו להציג את הנקמה של ג'ון וויק, הסרט חושף רובד פילוסופי עמוק יותר ממה שהיה מצופה ממנו. מן הסרט עולה תפיסת עולם דטרמניסטית, כשוויק לא יכול לחמוק מהאלימות שהייתה חלק מהעולם הישן שלו, ועל כל צעד שלו בדרך החוצה – יהיה גורם שירצה למשוך אותו חזרה. הוא מין סיזיפוס של עולם הנקמה: כל סרט הוא נוקם באנשים שפגעו בו רק לגלות בסוף שיש עוד מישהו שעליו להרוג.

הדמות הטרגית הולמת אותו בעיקר כי נדמה שזה מה שהוא רוצה, בעיקר מאז מות אישתו. החיים מחוץ לעולם הרוצחים וללא אישתו הם חסרי משמעות עבורו. זהו אולי שיר הלל לאהבה, אבל קצת מקטין את ג'ון וויק האדם. אם כל כך חשוב לו להיות משוחרר מעולם ההרג, למה הוא מיהר לנקום את מות הכלב ולהחזיר את הרכב שלו מלכתחילה? האם זה באמת היה שווה את זה לאור העובדה שהוא מכיר את העולם הזה וידע מה זה יביא עליו?

קיאנו ריבס ממשיך לגלם את וויק היטב כי נדמה שהוא מודע למגבלות שלו – מינימום מילים ומקסימום הרג. בצפייה שנייה יהיה מעניין לבדוק מה היחס בין כמות המילים שלו לכמות ההריגות שלו. יותר מכך, הפרצוף המהורהר/מיוסר שלו מתאים בדיוק לדמות הטרגית של וויק. לעומת זאת שאר השחקנים מנפיקים מונולוגים מרשימים שמנוגדים לחלוטין לאופי של ריבס/וויק וזהו חלק מהקסם של הסרט: הוא רוצח שקט שפשוט מסתובב בעולם והורג אנשים כשכל מה שהוא רוצה זה שיעזבו אותו בשקט.

באופן לא מפתיע, ועוד לפני ההצלחה הקופתית והביקורתית לו הוא זכה בחו"ל, כבר הוכרז סרט המשך נוסף בסדרה. בעיני זה יהיה כבר מעייף לקבל את אותו הדבר בפעם השלישית. אשמח לראות את דמותו של וויק בקיצוניות שלה, ושפשוט יהיה אילם לחלוטין. יכול לקחת את הסרט למקומות מאד מעניינים.

פורסם באתר אידיבי CC

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: ג'ון וויק - פרק 2 (2017) - ביקורת Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: ג'ון וויק - פרק 2 (2017) - ביקורת Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
Scroll to Top