728x90 AdSpace

הבת - ביקורת סרט

יום שישי, 6 במאי 2016
הבת - ביקורת סרט

 מאת: יונתן דורון

יש סרטים גרועים שלא שווה לכתוב עליהם ביקורת, ויש סרטים איומים שצריך להזהיר אנשים מפניהם. "הבת" הוא מהסוג השני. הכוכב היחיד שנתתי בסוף הביקורת הזו הוא בזכות המשחק, בעיקר של יואן לסלי, שחקן אוסטרלי שראיתי לפני כן רק בסרט "איש המסילה" ואני לא זוכר אותו שם. הוא מרשים בתפקיד שלא מסתמן בתחילה כראשי.

זהו סרטו הראשון של במאי התאטרון האוסטרלי סיימון סטון, ונקווה שזה יהיה גם האחרון. סטון גם כתב את התסריט על פי "ברווז הפרא", אחד ממחזותיו הפחות מוכרים של איבסן, ויש סיבה לכך שהוא לא מאלה שממשיכים להציג בימינו. הוא הצליח למשוך לפרויקט שחקנים מקומיים מפורסמים: ג'פרי ראש, סם ניל, מירנדה אוטו, ובגלל זה מישהו החליט שהוא ראוי להקרנה בפני קהל.

הסרט לא מתחיל כל כך גרוע כמו שהוא מתפתח להיות, ואולי זה פשוט החסד וזיק העניין שיש לי בעשרים הדקות הראשונות של רוב הסרטים. כריסטיאן (פול שניידר) מבקר באוסטרליה, אחרי שנים רבות בארצות הברית, לכבוד חתונתו של אביו הנרי (ג'פרי ראש) עם אישה הצעירה ממנו בעשרות שנים. כריסטיאן מצפה לבואה של חברתו, הוא לא שמח לראות את אביו והוא מעדיף להעביר את הזמן עם אוליבר, חבר ילדות. אוליבר (יואן לסלי) נשוי למורה (מירנדה אוטו) שמלמדת בבית הספר שבו לומדת בתם בעלת השם הנוראי הדוויג. לוולטר (סם ניל), אבא של אוליבר, יש יחסים מורכבים עם הנרי. וברקע הסיפור יש גם את סגירתו של המנסרה, עסק משפחתי בן מאה שנה, שהנרי מנהל ואוליבר עובד בו.

חתונה, אב ובן מנוכרים, סודות מהעבר, כל המרכיבים לסרט מנצח, לא? רק שהסיפור ודרך הסיפור מיושנים, הסרט מבוים וכתוב בצורה מגושמת ומעוררת גיחוך לפעמים (כולל רוב הקטעים של הדוויג, בעיקר עם בן כיתתה). לא פסחו על כל קלישאה קולנועית לסרט דרמה: בקטעים סוערים רגשית המצלמה מוחזקת ביד ומטלטלת (כמו הרגשות של הדמויות; יש סיבה שזרם הדוגמה הדני דעך!); יש רגעים שלא שומעים כלום מסביב כי הדמות עוברת משהו כל כך חזק והיא במתח או שבורה שרק צריך שקט או מוזיקה חיצונית אבל אל דאגה, ברגע הנכון (בשביל הבכי או מהלומת האגרוף) נחזור לשמוע את כל מה שקורה מסביב כדי להעצים את אפקט הכאב המתפרץ; וברגע השיא הדרמטי (שקשור למוות, כמובן) מסמנים לזמרת האופרה/המקהלה השמימית לפצוח בשירה.
  
במהלך הסרט יש רגעים רבים מדי של תמונות של הטבע כי זה נראה לבמאי כמו משהו שעושים; כנראה ראה את זה בסרט פעם וזה מצא חן בעיניו, אלא שהערפל ממשיך להציף את החורשה האפלה הרבה אחרי שהכול מתבהר בסרט. הדימוי של החיות המסכנות שוולטר אוסף והברווז שמלווה את הסרט מרגע תחילתו אולי עבד בצורה משמעותית על במות נורווגיה במאה ה-19, אך אחרי 130 שנה צריך להשתמש בכך בצורה יותר מתוחכמת, מעודנת, הגיונית או מקורית, ארבעה דברים שלא תמצאו בסרט הזה.

פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: הבת - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: הבת - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
Scroll to Top