728x90 AdSpace

דדפול (2016) - ביקורת

יום שישי, 12 בפברואר 2016


מאת: רותם יפעת

בקיץ האחרון הגשתי מועמדות למשרה בקרן הון סיכון, כשחלק ממבחן הקבלה היה להציע מרצה שידבר בפני מנהלים של חברות סטארט אפ על שיווק. אני רציתי להרשים ולהראות שאני חושב מחוץ לקופסה אז הצעתי את קווין פייגי, מפני שאני מאמין שהתכנון הקפדני והאחדותי של היקום הקולנועי של מארוול, הוא משהו שכל מנהל צריך ללמוד ולשאוף אליו. אם כי כיום, אחרי שביסס את עצמו כנותן הטון לסרטי הקיץ בעשור הקרוב, יש הרגשה שפייגי כבר לא מחדש ולא מסתכן – יעיד על כך ההתפטרות של אדגר רייט מ"אנט מן". למה לקלקל משהו שעובד?

לכן אני גם חושב שאין שום סיכוי שסרט כמו "דדפול" היה נעשה תחתיו. יש לכך שתי סיבות: הראשונה קשורה לאולפן הגג של מארוול, דיסני. ספק אם דיסני היו מוציאים סרט שמדורג R שיש בו יותר קללות מ-CGI, עירום (גברי ונשי כאחד), מין (ולא בהכרח מהסוג שרואים בסרטים הוליוודים) וגם דיון מוסרי שאינו שחור ולבן. דבר שני, ספק אם דמות כמו דדפול, גם אם מנתקים ממנה את הגסות (אם הדבר אפשרי בכלל) יכול להתקיים בתוך היקום שפייגי יצר. הסיבה לכך היא ש"דדפול" שובר את הקיר הרביעי בכל סצנה וסצנה (ולפעמים יותר מפעם אחת בסצנה). מילא שזה חריג לסרט קיץ, זה גם חריג לסרטים "אמנותיים" יותר. לא זכורים לי הרבה סרטים שלכל אורכם, ללא הפסקה יש דיאלוג בין הגיבור לבין הקהל. לנתק את "דדפול" מהדיאלוג הזה יהיה לסרס אותו אף יותר מאשר השתקתו (וראינו איך זה יצא ב"אקס מן המקור: וולברין"). דדפול הוא אולי המקרה היחיד בו אני מקווה שהשאיפה של מעריצי מארוול לראות איחוד של כל הגיבורים תחת אולפני מארוול – לא תתממש (כן, אני מדבר אליך בריאן סינגר ו"אקס מן – אפוקוליפסה").

בהתאם לאופי הגיבור, גם גם בחירת הבמאי היא לא אופיינית לתחום, וספק אם היה עובר במארוול. טים מילר מעולם לא ביים סרט באורך מלא, והנסיון שלו בכאלה מסתכם בעיצוב כתוביות הפתיחה ל"נערה עם קעקוע דרקון" ו"ת'ור: עולם אפל" (שהיה פחות או יותר הדבר היחיד הטוב בסרט). בתור אמן כתוביות, מילר לא מאכזב, ואלו של "דדפול" מרהיבות ומצחיקות – כבר אחרי שלוש דקות הייתי מאוהב. אבל מילר מוכיח שהוא לא 'one trick pony' וכמו הגיבור שלו, הוא ממשיך במלוא המרץ ויוצר סרט אקשן שלא מפסיק לתת בראש מבחינת אקשן והומור.



דדפול הוא האלטר אגו של וויד ווילסון (ריאן ריינולדס), חייל לשעבר, שלא ממש גאה בעבר שלו, וכיום משמש כבריון להשכרה. הוא לא יודה בזה, אבל הוא בעצם שכיר החרב הכי מוסרי בעולם, והוא רק ייקח משימות שעוזרות למי שבאמת צריך עזרה. אחרי שמתגלה אצלו סרטן סופני הוא מחליט ללכת על פתרון לא קונבינציונאלי, שמטרתו לחשוף את המוטציה שבדם שלו שתביס את הסרטן ועל הדרך תעניק לו כוחות על. אחלה פתרון אבל עם תופעת לוואי אחת: עיוות מוחלט של העור שלו. כשהוא מבין שמנהל המעבדה פרנסיס פרימן (אד סקרין, טרנספורטר החדש, ולרגע דריו נהריס מ"משחקי הכס") הולך לשעבד אותו הוא בורח ומתכנן נקמה – והפעם בתור דדפול. למרות הפה הגדול שלו, הוא חושש מהתגובה של ארוסתו ונסה (מורנה בקארין) ומתחבא מפניה, דבר שמאפשר לפרנסיס לחטוף אותה ולשמש ככלי מיקוח. כשדדפול לא מצליח להתמודד מולה לבדו, הוא מבקש את עזרת האקס מן, או במקרה שלו שאריות מחוממות: קולוסוס ונערה נגאסונית נפיצה.

אחד האלמנטים הבולטים בסרט הוא הקצב שלו: מהרגע שאנחנו פוגשים את דדפול ועד שהוא נלחם בפרנסיס עובר בקושי יום וגם בו לא הרבה קורה. בשאר הזמן חושף בפנינו דדפול איך הוא הגיע למצב הזה. תוך שילוב של רפלקסיביות, מודעות עצמית ובדיחות פנימיות הסרט נע בקצב אינטנסיבי שלא משמעם לרגע: אף בדיחה אינה חוזרת, אף רע שנהרג אינו זהה לחברו. אם אחד הסימנים לסרט גרוע הוא שכל הבדיחות הטובות שלו נמצאות בטריילר אז"דדפול" מציב מדד חדש: אם תספרו כמה בדיחות יש בטריילר, תעשו ממוצע לדקה – זה פחות או יותר כמות הבדיחות שיש בסרט. וזה רק אלו שהצלחתי לתפוס בצפייה ראשונה. החל מכותרות הפתיחה ועד הסצנה שאחרי הכותרות – תמיד יש משהו. אבל יותר משהוא סרט גיבורי על, הוא פארודיה על גיבורי על. והוא עושה את זה מתוך הז'אנר. זה הדבר שהכי מתקרב לפארודיות קולנעיות של האחים צוקר או מל ברוקס, סוגה קולנועית שנעלמה מזמן והוחלפה בספופים שטחיים שרק עושים צחוקים ולא מנסים להגיד משהו על הקולנוע ("מת לצעוק" וכו').

הסרט עומד על שלושה עמודי תווך: התסריט חסר הגבולות, האקשן שנע בין הקומי לגרוטסקי אך אף פעם לא מוגזם והמשחק של ריינולדס. קשה לדעת לאן הסרט הזה יוביל את הקריירה שלו, שנדמה היה ששיאו כבר מאחוריו, אבל אין ספק שזוהי אחת ההופעות הכי מרשימות של שחקן, בוודאי בסרטי גיבורי על. הסרט הוא כל כולו היכולות שלו. הוא שילוב מוקצן בין איירון-מןל-ווולורין. אבל מעבר לקומי, הוא גם מספק דיון מוסרי מעניין על מה זה להיות גיבור על, והאם יותר מדי טוב הוא כבר רע. ואת כל זה הוא עושה את זה בצורה יותר מעניינת ומעמיקה מאשר רוב סרטי גיבורי העל (או סרטים אחרים באופן כללי).

בדרך כלל נתוני הקופות לא מעניינים אותי, אבל זהו מקרה אחד בו אני שמח שהסרט הצליח בקופות (דבר שהוביל לעבודה על סרט המשך) וזאת למרות שחלק גדול מהקהל היעד של סרטי גיבורי על מנוע לראותו בגלל הגבלות הגיל. ספק רב אם הוא יתחיל טרנד שיתפשט כפי שעשה "איירון מן" או "באטמן מתחיל". בכל זאת אני מקווה שהמהפכה שלו תהיה קטנה יותר, ונזכה לעוד דדפול. דרך אגב, בסופו של דבר לא קיבלתי את המשרה. כנראה הם אנשי די.סי.

פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA


רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: דדפול (2016) - ביקורת Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: דדפול (2016) - ביקורת Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
Scroll to Top