728x90 AdSpace

מלחמת הכוכבים 7 - ביקורת סרט

יום שבת, 26 בדצמבר 2015
מלחמת הכוכבים 7 - ביקורת סרט

מאת: רותם יפעת

אם המנהלים בדיסני – כיום הבעלים של המותג/עולם של "מלחמת הכוכבים" – היו רוצים להיות ציניקנים מוחלטים (ולא היו מפחדים מתגובת הקהל) הם היו עושים רימייק ל"מלחמת הכוכבים" ולא מוסיפים עוד פרק (ואז עוד כמה; ועוד כמה ספין-אופים; ואולי תכנית טלוויזיה; ובטח משחק מחשב). זה לא מופרך לחשוב שמישהו זרק את הרעיון הזה לאוויר לפני הרכישה של המותג מג'ורג' לוקאס, ולאחר צפייה בסרט השביעי בסדרה "הכוח מתעורר" אני חושב שיש הדים לרעיון הזה.

ולא שזו בהכרח בעיה. הרי חלק ניכר מהקולנוע ההוליוודי (ובטח הבלוקבסטרים) מבוסס על חומרים לא מקוריים. "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" מצליח לשלב בין המוכר (בדמויות, מבנה עלילה, רפרנסים ורפליקות) לבין החדש. החדשנות בולטת בעיקר בליהוק של הדמויות הראשיות: ראשית, ובהמשך למסורת של "משחקי הרעב" יש אישה צעירה/נערה שיודעת להילחם ולעמוד על שלה (דייזי רידלי) ולצידה גבר שחור (ג'ון בויגה).

בנוסף, במאי הסרט ג'יי.ג'יי אברמס, הוא מישהו שיודע לקחת מותגי-על ולא להרוס אותם יותר מדי. גם הפעם הוא הצליח במשימה. עובדה, כשעלו כותרות הסיום והופיע שמו, התפלאתי. זה לא שלא ידעתי שהוא הבמאי, אבל העבודה שלו בסרט נעדרה את הפטיש שלופסי אור לאורך המסך. בנוסף, ובניגוד ל"אבודים" למשל, העלילה של הסרט פשוטה וברורה (בהתאם לעולם של מלחמת הכוכבים). עד היום לא ברור לי מהו קולו הייחודי של אברמס (אם יש לו כזה), ובכל מקרה בדרך כלל בסרטים שהם חלק מעולם סגור, הבמאים לא מורגשים יותר מדי (אם כבר, זה רק כשהם הורסים) – ואברמס מספק את הסחורה.

הסרט מחזיר אותנו לעולם של מלחמת הכוכבים עשרות שנים לאחר עלילת "שובו של הג'דיי". ולמרות שכולנו חגגנו את נפילת האימפריה, הרוע לא הפסיק לבחוש (אף פעם לא הבנתי בסדרה המקורית ולמעשה גם לא ב"הארי פוטר" או "שר הטבעות" – מה הרע רוצה בעצם? ב"אקס מן" למשל ברור מאד) ובשולי הרפובליקה החדשה קם "המסדר הראשון" על חורבות האימפריה והוא כולל את חיילי הסער וכמובן מנהיג עם עיוות בפנים ושוליה עם מסיכה השולטים בצד האפל: סנוק (אנדי סירקיס, דיגיטלי, כמובן) וקיילו רן (אדם דרייבר). קיילו רן נשלח לכוכב הלכת ג'קו במטרה לאתר מפה שמובילה ללוק סקייווקר שנעלם כמה שנים לפני כן. אבל לפני שהוא מספיק, פו דמרון (אוסקר אייזיק), טייס במחתרת (אחד הנקודות הלא ברורות בסרט: למה לרפובליקה השולטת יש מחתרת? האם היא כמו השמאל בישראל, לא יודעת להחזיק את השלטון?) מחביא את המפה בדרויד שלו, בי-בי-8 (בלי קשר משפחתי לרה"מ) שבורח במדבר. הממ, דרויד שבורח עם מידע רגיש – מוכר לי מאיפשהו. רן תופס את פו ולוקח אותו לספינה של המסדר הראשון.

בי-בי נאסף על ידי ריי (רידלי), נערה צעירה המתפרנסת מאיסוף מתכות כשבאותו זמן פו בורח מהשבי בעזרתו של פין, חייל סער שגילה מצפון (בויגה). פין מוצא את ריי ובי-בי וביחד בורחים מחיילי המסדר, וגונבים חללית – המילניום פאלקון. לפני שהם מצליחים לתכנן מסלול להשיב את בי-בי למורדים, הם נתפסים על ידי האן סולו (הריסון פורד מן הסתם) וצ'ובאקה (הווקי. לא להתבלבל עם צ'ובאקה רוזנברג) שחזרו לסורם ומתרחקים מהמאבק ומעדיפים לעסוק בהברחות. הם מוכנים לקחת את השלושה אל מז קאנאטה (לופיטה ניונגו דיגיטלית) שתעזור להם להגיע את המורדים. אך קיילו רן ואנשיו עוקבים אחריהם וחוטפים את ריי ותוקפים את ארמונה של מז, אבל כוחות המורדים בהנהגתה של הגנרלית (לשעבר הנסיכה) ליאה (קארי פישר) באים לעזרתם. המורדים יוצאים לתקוף את הבסיס של המסדר הראשון שבתוכו הם בנו את "משמיד הכוכבים" – פי אלף כוכב המוות. פין שמכיר את הבסיס מוביל את המורדים כשהמטרה שלו היא להציל את ריי.

אין ספק שהפתיחה והסיום מאד דומים לסרט המקורי, אבל בין לבין יש כמה דברים שונים. ההבדל העיקרי הוא האופי של הגיבורים והנבל העומד מולם. ריי ופין אינם ליאה ולוק או האן. הם שתי דמויות מעט אבודות אבל עם אופי ונחישות. אין להם הדרכה או ידיעה ברורה מה צריך לעשות, יש רק תחושה של הדבר הנכון לעשות (פין) וזיכרונות ילדות שלא נותנים מנוח (ריי). מנגד, קיילו רן אינו דארת' ויידר. הוא אולי בעל כוחות אדירים, אבל הוא גרסת האימו של הצד האפל של הכוח. לא פעם הוא נתקף בהתקפי זעם והורס עם החרב שלו את הסביבה. הוא אולי עוצמתי אבל רכרוכי, ונקלע לעימותים רבים עם המנהיג הצבאי הבכיר גנרל הוקס (דומהנול גליסון) – דבר שלויידר לעולם לא קרה. הוא היה סמכותי ומטיל מורא. גם רן יודע לחנוק אנשים בכוח המחשבה – אבל זה בעיקר בעת איבוד עשתונות כך נראה.

קיילו רן הוא הנקודה החלשה של הסרט, ולא ברור אם הוא כזה בגלל אדם דרייבר, או שכך כתובה הדמות. בכל מקרה זה לא עובד. מנגד גם רידלי וגם בויגה מפתיעים בהופעה חזקה וסולידית ומתמודדים עם נטל המיתיות שבאה עם הסדרה הזו, דבר שההיסטוריה הוכיחה כלא פשוט (שלום היידן כריסטנסן). האן סולו נראה עייף, אבל נדמה שזה נגזר מהעייפות של פורד, שרק היה חסר שיגיד "I'm too old for this shit" כדי לסגור את העניין. קארי פישר אף פעם לא הייתה שחקנית גדולה, וכאן היא כמו דודה שמפקדת על צבא – חסרת מעוף.

נקודת חולשה שנייה בסרט היא חוסר המידע שיש לנו על אירועי העבר. חלק מתגלים במהלך הסרט, אבל רבים נותרים פתוחים: הכי בולט זה מהותו של כוח מורדים. הסבר שרץ ברשת אומר שהם מעין כוח לא רשמי של הרפובליקה שמטרתו להילחם במסדר הראשון, לא מסתדר לי, בטח כשזה לא מוסבר. כך גם למשל העבר של רן, והיותו ראש מסדר אבירי הרן. האם זה אומר שיש עוד כמוהו? בנוסף יש כמה התפתחויות עלילתיות שנראות כפתרון נוח תסריטאית אבל חסר הגיון.

למרות זאת, הסרט עדיין עובד כי הוא יודע מתי לתת כבוד לעבר ומתי להתקדם הלאה. והבעיות שיש עם דמותו של רן מחווירות לאור החיבור בין פין לריי – שתי דמויות שאשמח לראות מה קורה איתן בעתיד. אני תוהה האם בחרו בשחקן שחור ושחקנית לבנה רק כדי שלא נחשוב שהם אחים תאומים?

בהרבה טרילוגיות, הסרט השני הוא המוצלח (הראשון עשה עבודת הכנה וביסוס טובה ובשלישי מורגש עייפות החומר). עוד שנתיים כשריאן ג'ונסון יחליף את אברמס על כיסא הבמאי נראה לאן הסדרה הולכת. האם תתפתח לכיוון מקורי, או שתמשיך במשחקי המראות. הדבר עבד לסרט אחד, אבל אישית הייתי רוצה לראות הפרדות מהמקורות ויציאה לדרך חדשה.

פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA 


רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: מלחמת הכוכבים 7 - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: מלחמת הכוכבים 7 - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
Scroll to Top