728x90 AdSpace

טד 2 - ביקורת

יום חמישי, 25 ביוני 2015
מאת: רותם יפעת

נדמה שיותר מכל יוצר אחר הפועל כיום, סת' מקפרלן פשוט נהנה ממה שהוא עושה. הוא מגיע עם חיוך כל יום לעבודה. זה יכול להיות באחת מסדרות האנימציה שהוא יצר, סרטי הקולנוע או הנחיית אירועים – רציניים יותר כמו האוסקר או קלילים כמו ה"רוסטים" של קומדי סנטרל – הכול בא ממקום של כיף. קודם כל עבורו ובתקווה שזה גם יעבור אל הקהל. והתחושה הזו גוברת על 'איכותה' של התוצאה הסופית. כך למשל במקרה של "טד 2" ההמשך ללהיט מ-2012 – בו הוא דיבב את הגיבור טד, כתב, ביים, הפיק ואף שר – התסריט של הסרט מורכב כמו טיעונים של עודד קוטלר ונשכח אף מהר יותר מהם. אבל בניגוד לזה האחרון, הוא גם לא לוקח את עצמו ברצינות.

למי שלא ראה את הראשון (ולא הכרחי כדי להבין את העלילה בסרט החדש): כשג'וני (מארק וולברג) היה ילד, הוא קיבל דב צעצוע במתנה. בדרך נס, אותו דב הפך לדבר חי – כמו פינוקיו. במקום לנצל את המתנה היפה הזו של החיים, השניים גדלו להיות סטלנים שלא עושים הרבה עם חייהם. הסרט נפתח בחתונה של טדי עם אהובתו תמי-לין (ג'סיקה בארת'), בעוד שג'וני הוא גרוש טרי שלא מתגבר על הטראומה ולכן לא יוצא עם נשים. טדי ותמי-לין מנסים לאמץ ילד, וכחלק מבדיקת הרגע מתגלה שבעיני המדינה, טדי הוא בכלל לא אדם – אלא רכוש. בעזרתה של עורכת דין צעירה ובלתי מנוסה (אמנדה סייפריד) הם מנסים להילחם במדינה ובתאגיד הצעצועים שרוצה שטדי יפסיד, כדי שיוכלו ללמוד את סוד קסמו ולייצרו בהמונים.

כמו בכל סיקוול, גם כאן יש את החשש שזהו רק ניסיון לחלוב את הקונספט בלי להתאמץ. בניגוד ל"ג'אמפ 22", אין כאן מודעות עצמית. אבל גם אין תחושת מחזור ולא חוששים להתנסות עם בדיחות מעט מאתגרות. מקפלרן מתייחס אל העלילה כאביזר שסביבו צריך להדביק בדיחות. וגם אם הדבר נעשה בגסות (מבנה הסרט הוא מאד לא "סטדנרטי".היחס בין אקספוזיציה, רגע שיא והתרה הם לא פרופורציונאליים) זה לא משנה.

לעיתים העלילה היא רק תירוץ. מקפרלן הוא אחד האנשים היותר מצחיקים הפועלים כיום, בעיקר כי הבדיחות שלו נעות באופן קבוע בין גבוה לנמוך. הוא משלב בין בדיחות על הפרשות שכולם יבינו (גם אם לא יצחקו) לבין בדיחות על תרבות פופולארית, לעיתים איזוטריות מאד. השילוב הוא לא רק קיומם אחד ליד השני, אלא החיבור בניהם. באותה מידה מקפלרן היה יכול לקחת את כל הבדיחות בסרט ולהכניס אותן לאחת מיצירותיו האחרות. הסרט הוא רק תירוץ לצחוק על ועם מורגן פרימן.

בעוד שנראה שמקפלרן נהנה מאד, דבר הבא לידי ביטוי בקטע ריקוד לא רלוונטי בפתיחת הסרט, נדמה שלמארק וולנברג קצת נמאס מהתפקיד הזה, אם כי האינטראקציה שלו עם טדי עדיין מצוינת ומשכנעת. אמנדה סייפריד עושה נפלא את עו"ד הסטלנית והמנותקת מהתרבות הפופולארית שרק רוצה לעזור.

לפרקים לא ברור האם מקפלרן רוצה להציג אמירה חברתית ומי הנמשל בסיפור (אם יש כזה בכלל) או שמא הוא נהנה פשוט לצחוק על "חוק וסדר". אבל האמת היא שלא כולם חייבים להיות תמיד אמנים רציניים וכבדים, לפעמים גם בדיחות על באנג בצורת איבר מין גברי הם כל מה שצריך בחיים.

פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA  

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: טד 2 - ביקורת Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: טד 2 - ביקורת Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
Scroll to Top