728x90 AdSpace

עלייתו של ג'ופיטר - ביקורת

יום שבת, 7 בפברואר 2015

"עלייתו של ג'ופיטר" הוא עוד סרט שקשה לתת לו ציון, כי הוא מבדר אך לא מספיק טוב על אף -ואולי בגלל- שהוא מנסה להיות יותר מכך.

מאת: יונתן דורון

עלייתו של ג'ופיטר - ביקורת 
"עלייתה של ג'ופיטר" הוא סרט חובה לחובבי סרטי מדע בדיוני. הסרט מצליח להיות הרבה דברים בבת אחת, כולל מספר ניגודים כמו מורכב ושטחי. לאנה ואנדי וושבסקי, היוצרים של טרילוגיית סרטי "מטריקס" ו"ענן אטלס", כתבו וביימו יצירת מדע בדיוני שאפתנית, אמיצה, מרשימה ומלאה פגמים. הסרט בן המעט יותר משעתיים הוא מהנה ומבדר. הוא מרשים מאוד חזותית, האפקטים מוצלחים, רוב קטעי הפעולה טובים, יש בו רעיונות מעניינים, אך יש בו כל כך הרבה דברים מיותרים, כל כך הרבה חורים, לצד סדרות קטעים שנמשכות ללא סוף (הבנו: היא עובדת כמנקה ולא אוהבת את החיים שלה, תעברו הלאה!).

כמו ב"ענן אטלס", הפתיחה של "עלייתה של ג'ופיטר" מבלבלת בצורה מיותרת, ואני (כזכור) לא אוהב שיש קריינות פתיחה שמכניסה אותנו לסרט ונעלמת לגמרי אחרי זה (היא צריכה להיות לכל אורך הסרט; ולרוב כשהיא חוזרת רק בסוף, היא די מיותרת וכפויה). כעת אנסה לסכם בקצרה את תחילת העלילה. ג'ופיטר ג'ונס (מילה קוניס, "טד", "מופע שנות ה-70") גרה עם משפחתה המורחבת בשיקגו, עובדת עם אמה בצוות ניקיון, ושונאת את חייה. היא מטרה ליצורים מהחלל והיא נכנסת למאבק בין-גלקטי מלא פוליטיקה, אחים מסוכסכים ויצורים שונים. נשלח לכדור הארץ כדי להגן עליה הוא קיין (צ'אנינג טייטום), יצור שהורכב גנטית עם נעליים שמאפשרות לו לעופף ואין ילד שיצפה בסרט ולא ירצה כמוהן.

צ'אנינג טייטום, שבשנה שעברה שיחק בשני סרטים שונים לגמרי – הדרמה "פוקס-קצ'ר" והקומדיה המצליחה "רחוב ג'אמפ 22" – כאן בתצוגת המשחק הטובה ביותר שלו. הוא, ללא ספק, השתפר מאוד מתחילת הקריירה שלו. מילה קוניס, שכמו הדמות שלה, גם היא ממוצא רוסי, חביבה מאוד בתפקיד ג'ופיטר. אדי רדמיין (המועמד לאוסקר על תפקידו כסטיבן הוקינג ב"התיאוריה של הכול") כנראה קרא בספר ההוראות לשחקנים בריטיים שמגלמים רשעים בקולנוע האמריקאי (הרשימה כוללת את אלן ריקמן, אנת'וני הופקינס, ג'רמי איירונס, גארי אולדמן ורבים נוספים) שכל שורה צריך לומר ממש בשקט, כמעט בלחש, או לצעוק בעצבים כדי לעורר אימה.

הקטעים בין ג'ופיטר וקיין טובים מאוד, כמעט מפתיע כמה. היחסים ביניהם הופכים למפתח חשוב של הסרט, וגם הבסיס לקומדיה שיש. את המוסיקה הלחין מייקל ג'יאצ'ינו. הוא מלחין מוכשר שאחראי, בין השאר, לנעימה הקצרה והמאיימת של "אבודים" וזכה בצדק באוסקר על "למעלה" המצויר של "פיקסר". הפעם הוא מאכזב, עם מוסיקה צפויה, שמנסה להיות מרשימה, אך לא ממש סוחפת ולא משרתת את הסרט כפי שהיתה צריכה להיות.
 
יש בסרט הרבה יותר מדי מגרעות: דברים לא מוסברים (המניע לחצי מההחלטות שהיא לוקחת אינו ברור), קפיצות (איך היא הגיעה לשם פתאום?), חוסר היגיון במסגרת העולם שביססו לנו, חוסר עקביות (דמות שנעלמת מהעלילה; ולפני רגע הוא דיבר איתם במכשיר הקשר, לפחות תסבירו את חוסר הקשר עכשיו לגזים שמפריעים לתקשורת או משהו?) – כל אלה פוגעים קשות ברצף ובכוונות המקוריות. ניכר שלא ידעו איך לגמור את הסרט. עם פני הטלוויזיה המתחדשים היום ברור שלא ירחק היום שבו ידווח שלאנה ואנדי וושבסקי עובדים על סדרה מושקעת שתוכל להכיל את כל האלמנטים שהם כל כך אוהבים: עבר-הווה, מיתולוגיה, פוליטיקה, פעולה ומדע בדיוני.

כבר עכשיו אפשר להכריז על הסרט ככולל את אחת מהופעות האורח המלבבות של השנה: מחווה ברורה ל"ברזיל" בעולם הגיהינום של הביורוקרטיה כוללת הופעת האורח של טרי גיליאם, במאי אותו סרט. "ענן אטלס", סרטם הקודם של לאנה ואנדי וושבסקי (שביימו חצי ממנו), היה שאפתני לא פחות. הוא היה בן שלוש שעות, מבוסס על פי ספר, הכיל שישה קווי עלילה, עלה 100 מיליון דולר והרוויח רק 22 מיליון בארה"ב. ל"עלייתה של ג'ופיטר" תג מחיר של 175 מיליון דולר, שנראים על המסך, והוא צפוי להצליח ברחבי העולם, אך כנראה שלא יתקרב לסכום הזה בארה"ב לבדה.

זהו עוד סרט שקשה לתת לו ציון, כי הוא מבדר אך לא מספיק טוב על אף -ואולי בגלל- שהוא מנסה להיות יותר מכך.

פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA 

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: עלייתו של ג'ופיטר - ביקורת Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: עלייתו של ג'ופיטר - ביקורת Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
Scroll to Top