עם נעימה מצוינת לאוזניים (שוב פועלם של טרנט רזנור ואטיקוס רוס) ורוח טובה של תסריט מהודק במפרשיו, דיויד פינצ'ר מביים סרט מוצלח מאד שהיה לו עדיף להיות קצר קצת יותר. ביקרות קולנוע.
מאת: אלי שגב במותחן "נעלמת", הבמאי דיויד פינצ'ר משתמש בכישורי הבימוי ועיצוב הסצינות המוצלחים שלו ושל הצוות שלו (ביחוד הסגנון והמוסיקה), ומצליח למתוח את העלילה הראשונית שלו גם אל מעבר הרצוי. הכל נסלח כאשר הטוויסט הברור כבר מרגע לא מאוחר מדי, הולך ומתעצב בצורה מקורית למדי.
לפינצ'ר יש ברזומה את הסרטים הנהדרים "שבעה חטאים" ו"מועדון קרב", אבל כבר כמה איטרציות שלא התלהבתי מסרטיו של פינצ'ר, בלשון המעטה. "זודיאק" סימן את המעבר הזה – סרט ארוך מדי שהפואנטה שלו משעממת – וכמוהו גם היו סרטיו הבאים, כדוגמת "הרשת החברתית" ו"נערה עם קעקוע דרקון". ב"נעלמת" ענין האורך נשאר (149 דקות!) אבל לפחות הרעיונות של הסרט לא מעייפים את הצופה כבר בשלושת-רבעי הדרך – דווקא להיפך.
העלילה הבסיסית של "נעלמת" מתחילה בזוגיות המוצלחת של ניק (בן אפלק) ואיימי (רוזמונד פייק) שירדה מהפסים וכבר לא ממש מוצלחת. הוא מגיע לבאר המשותף שלו עם אחותו התאומה (קארי קון, "הנותרים") כדי להוריד במשקה את יגונו מ'חגיגות' יום השנה לנישואין שלהם שעומדות להתחיל. כשהוא שב לביתו בכוונה להתחיל בחגיגות, הוא מגלה שאישתו נעלמה, ויש סימני מאבק בבית. הוא מזעיק את המשטרה, ומתחילה חרושת השמועות באשר לעברם ובאשר לזהות החוטף/רוצח של איימי.
כמו בכל סדרה וסרט שעוסקים בהיעלמות או ברצח של אישה נשואה, החשוד המידי הוא הבעל. פינצ'ר יודע שהצופים שלו כבר מוכנים, וכאן מצטיינת מלאכת הליהוק בבחירת הפנים של הבעל, שיקחו את הידע המוקדם הזה של הצופים צעד אחד קדימה. על אף תפיסת היופי והפוטוגניות מהן נהנה אפלק, הוא מקרין מראה של אדם עם שכל פשוט למדי, כך שהתהיה האם הוא רצח את אישתו או לאו מצליחה לחלחל היטב גם בצופים, ולא רק בסובבים אותו. האם הוא באמת אהבל כמו שהוא נראה, או שמאחורי המסיכה הזו עומד גבר מתוחכם להפליא? [ספוילר] הבעיה היא שפינצ'ר מותח את המשחק הזה קצת יותר מדי, ומתחיל לעייף. הרי ברור לכולם שאם עד עכשיו לא מצאו גופה ובסרט הוליוודי עסקינן, כנראה שאיימי דאן הנעלמת עוד בחיים – רק נותר להבין איפה היא מוחזקת. כשסוף סוף מגיע הפתרון לשאלת הימצאותה של איימי, הוא בהחלט שווה את ההמתנה.
[ספוילר]וכאן מתחיל הכעס הפמניסטי נגד פינצ'ר. הו, פינצ'ר הזה – הוא תמיד בוחר תסריטים עם נשים בעייתיות. יש לו את הנערה עם קעקוע הדרקון הקשוחה והחולנית, יש לו את סצינת השיא של גווינת' פאלטרו ב"שבעה חטאים" (זו שבראד פיט רואה אותה לא כמו שרצוי), ועכשיו יש לו אישה שסובלת מחיי הנישואין עם בעלה ובסוף מתגלה שהיא פסיכופטית מסוכנת. אני אבחר לדלג על דיון בסוגיה הזו כי קשה לגבר לעסוק בנושא מבלי לגלוש מעבר לביקורת על הסרט הספציפי.[/ספוילר]
רוזמונד פייק המגלמת את האישה הנעלמת, היא שחקנית לא רעה בכלל, וגם המראה שלה עם העיניים הגדולות והמפחידות, הוא בבחינת ליהוק טוב של מראה לדמות. עבודת המשחק עצמה בסרט היא פחות טובה מההתאמות של המראה לדמויות, ובכך לא נכללים רק אפלק ופייק, אלא גם קארי קון בתפקיד ובמשחק מעצבנים למדי וניל פטריק האריס בתפקיד קטן (ולא מוצלח) של מאהב מהעבר. יוצאת מהכלל קים דיקנס ("טרמיי") בתפקיד הבלשית רונדה בוני, שעושה דווקא עבודה טובה במפגן משחק אמין.
דמותו הקריקטוריסטית של טיילר פרי כעורך דין כוכב לעניינים 'זוהרים' במיוחד, מדגישה את התמצאותו של הסרט באקלים התקשורתי של ימינו, בו תרבות האינסטנט חולשת גם על מקרי פלילים, ודעת הקהל משתנה במחי יד. גורלות נחרצים על ידי גורמים סובייקטיבים עם אג'נדה, ואשמים נבחרים גם מבלי עבודת משטרה מקיפה והוגנת. מה שחשוב הוא למי מאמינים באותו הרגע – ואיזה פרט הספיק לדלוף או מי נראה אמין יותר, כך שדעת הקהל תשתנה בהתאם. התסריט משתמש בהתמצאות הזו גם בתוך עצמו על ניק, אבל גם הצופים בסרט נשבים באותם קסמים: לרגע אנחנו מתעבים את ניק על מעשיו הרעים, ולרגע אנחנו מאמינים לו ורוצים בטובתו כי נראה שיש מישהו גרוע יותר.
פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA
רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
0 comentários: