728x90 AdSpace

התבגרות - ביקורת סרט

יום ראשון, 7 בספטמבר 2014

 מאת: רותם יפעת

"התבגרות" הוא ככל הנראה הסרט הכי לא סרט שאני מכיר. או שמא ההפך? הוא סרט כמו שסרט באמת אמור להיות. הוא ראליסטי מראשיתו ועד סופו: נפתח באופן שרירותי בשיחה פילוסופית נטולת הקשר ונגמר בשיחה אחרת בעלת אופי דומה. בין לבין חולפות 12 שנים, 12 שנים אמתיות ולא 12 שנים קולנועיות. אלו לא 12 שנים בזמן ג'ק באוור, אלא זה הזמן שלקח לצלם את הסרט. זה לא שההפקה נכנסה לקשיים, אלא זה היה הרעיון שעומד מאחורי יצירה זו: לצלם קטעים קצרים כל שנה, המשקפים עוד שנה בחיי הדמויות (אם כי נדמה שעל המסך החסירו כמה שנים) כתוצאה מכך השחקנים גדלו והשתנו הודות לנפלאות הזמן ולא קסמי האיפור.

אם העניין היה רק המראה החיצוני, הדבר היה מסתכם בתור ניסוי מוצלח ולא יותר. אבל קולנוע ובני אדם הם יותר מהמראה שלהם, והשינוי שחל בשחקנים, בעיקר בילדים, הוא שהופך את הסרט למשהו חי ודינאמי. השינוי הזה בוודאי השפיע על התוצר הסופי, ובכל קיץ שהבמאי ריצ'ארד לינקלייטר (טרילוגיית "הזריחה") פגש את הכוכב הראשי אלר קולטריין, הוא לא ידע בדיוק למה לצפות: איזה ילד/נער הוא יקבל הפעם ואיך הסרט יילך משם. לעומת הילדים שצברו את כל הניסיון הקולנועי שלהם דרך הסרט הזה, ומעצם גילם נדמה שהסרט התאים את עצמו אליהם, אז ההפך הוא הנכון לגבי ההורים: הם הגיעו כל שנה לסט וצריכים להתבגר כפי שביקשו מהם, כפי ש"הילדים" שלהם השתנו. האתגר אדיר. אית'ן הוק כבר יודע מה זה להתבגר עם דמות קולנועית (ג'סי מסרטי "הזריחה") ופטרישה ארקט נותנת את הופעת חייה כנראה, וראויה לכל פרס שייתנו לה. כולל פרס נובל לשלום.

הסרט הוא יותר מעצם הרעיון או התעוזה של צילום במשך 12 שנים (הדבר כבר נעשה בעבר, למשל מייקל ווינטרבוטם צילם את "כל יום" במשך חמש שנים כדי להשיג אפקט של יחסים בין גבר כלוא לבין אישתו). השנים שעוברות על השחקנים/דמויות מקרבות אותם אלינו, וממסמסים את האשליה הקולנועית: בסוף הסרט רציתי לראות מי השחקן שגילם את מייסון המבוגר - ואז נזכרתי, זה הילד שבתחילת הסרט דיבר על איך צרעות מגיעות לעולם.

לינקלייטר שידוע בהליכה על הקצה של הקולנוע המיינסטרימי כשהוא לעיתים אף חוצה אותו ("חיים בהקיץ"), הצליח להרים פרוייקט שאפתני שהוא הרבה יותר מגימיק. הוא פועל על הרגש באופן ישיר: אנחנו צוחקים, שמחים, מפחדים ועצובים יחד עם מייסון ומשפחתו. ואיך אפשר שלא? אלו אנשים אמיתיים שהשתנו על פני 12 שנים ולא שחקנים שעוברים ממצב למצב. כמובן שיש סיכוי שזה בסך הכול עבודה קולנועית טובה הכוללת תסריט  ובימוי מוצלחים, וגם אם היו לוקחים 5-6 שחקנים שונים לגלם את הילדים והרבה איפור על ההורים האפקט היה זהה. אולי. אבל מעטים הסרטים שריגשו אותי כל כך - ולא חסרים אפוסים שנמשכים על פני כמה שנים כדי להשוות. הרומנטיקן שבי רוצה להאמין שהמציאות גברה על הבדיון.

לסרט אין עלילה במובן הקלאסי של המילה. במשך שעתיים וארבעים אנחנו עוקבים אחרי התבגרותו של מייסון והאנשים סביבו: אחותו סמנתה (לורליי לינקלייטר, שלפי שמה ניתן להבין שהמפגש השנתי עמה היה פחות מפתיע), יחסיהם עם אביהם שבא לבקר כל כמה שנים/חודשים/שבועות, ואימם (פטרישיה ארקט) שמנסה לחוזר לספסל הלימודים ולא להיתקע במשבצת של אם חד הורית. זה הכל - קצת כמו החיים. כל יום היא חוויה בפני עצמה ואלו החיים שלנו, או לפחות ההתבגרות שלנו.

בהקשר השם, ראוי לציין שזה אולי אחד המקרים החריגים בהם התרגום של שם הסרט אומר יותר על הסרט מאשר השם המקורי - Boyhood. שכן הסרט הזה לא עוסק רק בנעורים של בחור צעיר, למרות שהוא הגיבור, אלא הוא עוסק גם במשפחתו, שגם הם מתבגרים במקביל אליו. יותר מכך, דמות האם עוברת את השינוי הכי מעניין, ומתמודדת עם הכי הרבה קשיים ואתגרים: לגדל ילדים כמעט לבד, להתקדם בקריירה, למצוא אהבה. ההתבגרות של הילדים היא בסך הכול שגרתית, והם מתמודדים עם הקשיים שכל נער חווה. דמותו של מייסון מצטיירת לעיתים כחריגה, אבל בסופו של דבר הוא עוד נער 'אימו' ממוצע שמחליף את ה'אקס בוקס' במצלמה, שותה ומעשן קצת. אין בו דבר ייחודי.

חוסר הייחודיות הזו היא הנקודה המרכזית של הסרט, שכן מהי התבגרות אם לא חוויה אישית מרעישה ומטלטלת, אבל כשמסתכלים עליה מבחוץ, היא אוסף אירועים משמימים. בתור מתבגרים אנחנו רוצים לחשוב שאנחנו מיוחדים: שאת הסבל שלנו רק אנחנו (ואולי הזמרים האהובים עלינו) מבינים; הרעיונות שלנו על העולם הם ייחודים ומהפכניים, כשבעצם הם עוד תפיסת עולם שרבים מחזיקים. זו גם הבעיה עם מייסון: קשה לאהוב אותו, אבל אני לא חושב שרוצים שנאהב אותו. המטרה היא לשקף חיים. וזה עובד עבור כל הדמויות. כל אחד מתחבר עם הדמות שהוא מרגיש קרוב אליה - ומתבגר איתה. כולי תקווה שההמשכים היחידים לסרט הזה יהיו הדיונים המרתקים שהוא מעלה, בעיקר בהקשר בין קולנוע למציאות ומה ההבדל בין דוקומנטרי (כמו סדרת "7 אפ") לבין הסרט הזה.

פורסם באתר אידיבי CC-BY-SA 

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: התבגרות - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: התבגרות - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
Scroll to Top