אשמת הכוכבים - ביקורת סרט

יום ראשון, 22 ביוני 2014
אשמת הכוכבים - ביקורת סרט

מאת: אופיר איל

"אשמת הכוכבים" הוא ספר של ג'ון גרין שיצא בשנת 2012 ומיד נקנה על ידי מפיקי סדרת סרטי "דמדומים" לשם יצירת גירסה קולנועית. מכאן היה ברור כי בדומה לנוסחה שהוכיחה עצמה כמוצלחת עם סדרת סרטי הערפדים, גם "אשמת הכוכבים" צועד לעבר עיבוד שכולו שני כוכבים יפים הנאבקים לנהל אהבה מרגשת ובלתי אפשרית. דגש זה מסמן את הבעייתיות הגדולה ביותר בסרט, שלוקח ספר יחסית פשוט אך מקסים והופך אותו לדרמה רומנטית סוחטת דמעות. בני נוער יאהבו את הגיבורים היפים ויבכו בגלל הטרגדיה. בכל זאת תנסו לגרום להם לקרוא את הספר; הוא קל לקריאה ומוסיף חכמה לכל הקלילות הטרגית הזו.

ג'וש בון ("כותבים, סיפור אהבה") הוא במאי יחסית צעיר, שסך הכל עושה עבודה נקיה בסרט, גם אם ללא תחכום או מורכבות. ישנה רק סצינה אחת נוראית, עליה יורחב בהמשך, בה מבקרים הגיבורים בבית אנה פרנק, ואותה לוקח בון לקחת למקום מוגזם ואף מביך. גם אם בחירתו הבמאית היא רק היענות למטרתם של יוצרי הסרט מההפקה, עדיין, המלודרמטיות סרת הטעם בה הוא נקט מציירת סביבו סימן שאלה מביך.
גרין, שכאמור על ספרו מבוסס הסרט, הוא סופר המכוון את ספריו לקהל יעד של מתבגרים עד מבוגרים צעירים. עם צאת "אשמת הכוכבים" הוא הפך לרב מכר ומאחר ומככבים בו שני בני נוער ויש בו מרכיבים סנטימנטליים ורומנטיים למכביר, בחירתם המיידית של מפיקי "דמדומים" לקנות את זכויות ההפקה שלו, אינה מפתיעה.

עם זאת, בדומה לניק הורנבי ("ארוכה הדרך למטה"), סופר אחר שמרבים לרכוש את זכויות ההסרטה של ספריו, לא בטוח שהעיבוד הקולנועי עושה עם הספר חסד. החכמה והעומק היחסי המופיעים בין הדפים ובזכותם הופכת הרומנטיקה שבו לאחת מהתמות המרכזיות בעלילה ולא ליחידה, נעדרים ממסך הקולנוע. הסרט "אשמת הכוכבים" הופך את גרין בעיקר לסופר בני נוער מהזן של "מפוצלים", במקום לסופר שגם מבוגרים חושבים עשויים להנות מהקלילות שהוא מציע.

הייזל גרייס (כוכבת הנוער החמה שיילין וודלי, "מפוצלים"), היא נערה המתמודדת עם סרטן מגיל צעיר ומסתובבת בעולם כשהיא מלווה בבלון חמצן המסייע לה לנשום. בעקבות בקשת הוריה היא מצטרפת לקבוצת תמיכה לחולי סרטן שם היא פוגשת את אוגסטוס (אנזל אלגורט, "מפוצלים"), נער בן 19 ששרד את מחלת הסרטן, לא לפני שאיבד את רגלו הימנית. ארעיות המחלה וההתמודדות עם אפשרות המוות מקרבת בין השניים ומאפשרת להם למצוא מקלט של שפיות מחויכת האחד עם השניה.

כאמור יוצרי הסרט עשו הכל על מנת להבטיח שהסרט יהפוך ליצירה סוחטת דמעות. לטובתם ניתן לומר שבניגוד לדמדומים, שהפגיש את גיבוריו בעלי המימיקה המוגבלת עם אויבים מומצאים ומופרכים, כאן משמשת מחלת הסרטן כרקע מאיים, ריאלי ומשמעותי, שאינו דורש מלודרמטיות מוגזמת. מהבחינה הזו, הסרט כמעט וחף מסצינות מוגזמות ושני הגיבורים (שכלל לא נבחרו באקראי, שניהם יפים ונכונים, במיוחד וודלי), מתפנים למשחק בסיסי וטוב (שוב, במיוחד וודלי) שמעניק לסרט קסם והנאה.

האמירה כי הסרט רק "כמעט וחף מסצינות מוגזמות" מתייחס בעיקר לסצינה בה מבקרים הייזל ואוגסטוס בבית אנה פרנק. בספר, הבית ומשמעויותיו מונחים ברקע כדרך מרומזת להמחשת המציאות מלאת המאבק של הייזל. גרין היה חכם מספיק שלא להדגיש נקודה זו יתר על המידה ולפנות מקום לעיסוק ישיר בכח ההתמדה והנחישות של הייזל, המתעקשת לא לוותר על הביקור בבית נעדר המעלית, על אף הקושי הניכר שלה לטפס במדרגותיו המרובות. בסרט לעומת זאת הופכת הסיטואציה להשוואה בוטה ומביכה בין פרנק, שנרצחה על ידי הנאצים לבין הייזל הנאבקת בסרטן.

קולה של פרנק מושמע ברקע, כשהיא אומרת משפטים המציינים את חשיבות החיים והבחירה בהם, והסצנה נגמרת בנשיקה בין זוג האוהבים כאשר שאר המבקרים בבית מתפנים למחוא להם כפיים. כך, נערה שהפכה לאחד מסמלי השואה המוכרים הופכת לפוסטר גירל המשכנע את הייזל להתמסר לאהובה החייכני. נאצים, סרטן- הכל אותו דבר. שניהם רוצחים ועל שניהם צריך להתגבר. העיקר שיוצרי הסרט יתמידו במחוייבות שלהם לגרום לבני הנוער לדמוע ולפנטז על היום שבחירי ליבם ינשקו אותם באושוויץ.

גם האופן הקליל לכאורה בו מתמודדים הגיבורים וכן הוריה של הייזל (לורה דרן וסם טרמל הלא מתאימים זה לזו כלל), על מערכת היחסים מלאת האהבה שלהם, עם מחלת הסרטן, מעלה כמה גבות. ניתן לא לשים לכך לב עד הרגע בו פיטר ואן האוטן, הסופר האהוב על הייזל וכעת גם על אוגסטוס, נכנס לתמונה. וויליאם דפו ("מלון גרנד בודפשט", "נימפומנית"), מגלם את ואן האוטן והוא הראשון המפוצץ את בית הזכוכית על ידי התנהגות מכוערת וחסרת חמלה כלפי השניים. סצינת הכעס הקטנה של הייזל ואוגסטוס כלפיו רק מוסיפה להם עומק ומאירה לרגע את הסדקים שוודאי קיימים בחזות העליזה שלו והשמורה שלה.

כאשר הסצינה הזו מובילה לסצינה המביכה והמכעיסה בבית אנה פרנק, מתברר שגם את ואן האוטן הופכים יוצרי הסרט לאויב רגעי במקום לפן נוסף באופן המורכב בו ניתן להתמודד עם מחלה קשה כל כך. בכל זאת, וודאי לבני הנוער הדומעים זה לא יפריע, הם יהנו בכל ליבם וסך הכל בצדק. הסרט בפני עצמו משוחק טוב ומשיג את מטרתו באלגנטיות. ניתן רק לקוות כי מתישהו כל צופה ירים לידיו את הספר וכך יוסיף לחגיגת האהבה המרגשת קצת בסיס, עומק ואולי אפילו קמצוץ פילוסופיה קיומית.

פורסם באתר אידיבי cc-by-sa

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: אשמת הכוכבים - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: -
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: אשמת הכוכבים - ביקורת סרט Rating: 5 Reviewed By: -
Scroll to Top