728x90 AdSpace

דודתו של צ'רלי - ביקורת

יום שני, 10 במרץ 2014
אם אתם סבורים שמגיע לכם קצת ערב של משובה ונחת, לצפות בקומדיה שאין לה שום בשורות מיוחדות ואפילו ייתכן שתשכחו כל מה שראיתן לאחר כמה ימים, אין ספק שדודתו של צ'רלי תעשה לכם רק טוב ובהחלט תצאו עם שיר בלב וחיוך טיפשי ובעיקר עם התובנה שדודות עשירות ישנן רק בהצגות.

מאת חיים נוי

הקומדיה הבריטית עטרות השבחים "דודתו של צ'רלי" נוחתת בימים אלה בבית צבי ברמת גן ולמרות שהיא נכתבה ב-1892, טרם נס ליחה והיא עובדה וסוגננה וגורמת לקהל להתמוגג כשעתיים מנחת, לעטות חיוך אווילי על הפרצוף, לרוץ לשירותים בהפסקה ואחר כך בעצם לזמזם שירים מהמחזמרים האחרונים גריז ואחים בדם שהפציעו באולמות הסמוכים. הקומדיה הזו שחוברה בידי ברנדון תומאס הבריטי, כבר כיכבה במיטב תיאטראות ישראל והנוסח העברי המדויק של נסים אלוני עדיין מצליח להיות עכשווי ומלא קסם.

עיקר ההצלחה היא בזכותו של הבמאי הוותיק סלבה מלצב שמעלה בעיקר דרמות כבדות והפעם הצליח ללהטט עם להקת השחקנים המוצלחת והביא הצגה מטורפת, גרוטסקית, שבה הגיבורים שרים שירים במצבים לא אפשריים ומשרת הבית המטורלל מתחפש בתחפושות אוויליות ומציג קסמים הזויים והכול ברצינות תהומית. השחקנים לבושים בתלבושות מוזרות נוסח צ'רלי צ'פלין והכול מתערבב לבליל מהביל, אבל הסוף הוא כמובן טוב וכולם יוצאים עם חיוך של נחת מרוח על פניהם.

הקומדיה הזו עלתה בתיאטרון המלכותי ורצה 1147 פעמים במשך 4 שנים, הישג כביר באותה תקופה. אחר כך היא עלתה ברחבי העולם וכמה פעמים בישראל ובין השאר כבר ב-1946, בקאמרי בתיאטרון דו-רה-מי של ג'ורג' וואהל, בתיאטרון באר שבע ובתיאטרון חיפה. בהשראת ההצגה הופקו 10 סרטים הראשון בהם עוד בשנת 1915.


 העלילה היא די פשטנית. שני סטודנטים מאוהבים בשתי עלמות חן. מי שיחליט אם לאפשר את השידוך ביניהן הוא האפוטרופוס ואביה של אחת מהן. הפגישה עם הבנות אמורה להיות בנוכחות הדודה האלמנה, הזקנה והעשירה של אחד הבחורים, צ'רלי שאמורה להגיע ברכבת, אך לרוע המזל היא מודיעה שתגיע רק בעוד שבוע.

הצמד מחליט לגייס דודה חלופית והמשימה מוטלת על אחד מחבריהם שבאקראי משחק בהצגה בתפקיד אישה זקנה וחיש מהר מוצא עצמו כדודה עשירה , מוקף בנות ואפוטרופוס שנראה כבן דמותו של צ'רלי צפלין. גם אביו של אחד הבחורים, קצין צבא בדימוס, לבוש ונראה כקומיקאי סרטים אילמים ובעצם כל הדמויות הן מוזרות. 

מי שגונב את ההצגה הוא המשרת בראסט בגילום דניאל וורטהיים. הלה מגיח לבמה ובכל פעם בתחפושת הזויה אחרת, מבצע תעלולי קסמים וייתכן שראוי היה שיעלים את הדודה הזקנה, אך לשווא והגרוטסקה נמשכת, עד שלזירה מגיעה הדודה האמיתית. והפלא ופלא, זוהי גברת חטובה ובלשון הפרחחים, חתיכה למדי. העלילה מסתעפת ולאחר שאנו מחוללים במחולות ובמרדפים, הכול בא בעצם על מקומו ומי שמרוויח בעצם מהעניין הוא הדודה הכוזבת, באבס, שזוכה לצרורות של נשיקות מהבחורות.

זוהר בדש מגלם את הדודה הכוזבת. הוא חנוט בחזייה אדירת מימדים, לבוש כבד, נעלי עקב וכמובן ביריות ושמלת מלמלה. הוא שוחה כדג על היבשה בנפתולי העלילה, ונראה שעלינו על עוד שחקן שיש לו פוטנציאל מבטיח. זוהר הוא פרפורמר ושחקן מוצלח.

בר קדמי כצ'רלי משחק בצורה נאותה ומצוינת ומתמודד בכל מהמורות העלילה שמתקילה אותו בהפתעות שונות ומשונות. בר שחקן טוב מאוד. ליאור מורדוך הוא שחקן נפלא שמגלם את הבחור השני ג'ק באורח מקצועי וקליל ובצורה מהנה מאוד. דנה אבידור היא קייטי ומשחקה מוצלח ויפה. יחד עימה משחקת סהר סופר את איימי, ככלה הפוטנציאלית השנייה. סהר משחקת יפה מאוד ואפילו פוצחת בשיר בקול ענוג וחם.

נתנאל בסיל מצוין כאביו של ג'ק. הוא לבוש כמו צ'רלי צפלין ומאוחר יותר כאיש צבא, תנועותיו הן בנוסח פנטומימאי תוך הדגשה על רגל העץ שלו. נתנאל הוא שחקן מוכשר מאוד, קומיקאי בחסד ואם היו מאפשרים לו גם לתת את הקטע "כשל קוסמטי" מגריז העיסה ההזויה הייתה מושלמת. יקיר שוקרון מתרוצץ כבן דמותו החורג של צפלין גם כן והפעם הוא האפוטרופוס של הבנות שצריך לתת הסכמתו לנישואיהן. הצרה שהוא התאהב בדודה הכוזבת ובא לו לחמוס את מחמדיה הדשנים בניגוד לעמדתו של זוהר בדש.

מורן ברדע הדודה האמיתית המפציעה לפתע בדירה היא שחקנית נהדרת ומלאת חן והיא שפותרת את כל התסבוכת בצורה ראויה לתשואות הידד. שחר מטלון המקסימה כאלה דלהיי מגלה את זהותו של מאהבה בין שלל הדמויות המתרוצצות אחוזי אמוק על הבמה ואכן זהו הדודה המחופשת, לצהלת כולם. שחר היא נינוחה, עדינה ומשחקה נעים ויפה.

כאמור מי שמבליח כל העת בדמות המלצר הטעון אשפוז כפוי הוא דניאל ורטהיים. כל תמונה שבה הוא מופיע היא הצגה בפני עצמה. ראשית, הוא מעולל תעלולי קסמים שרק חלק מהם הצלחתי לנסות בעצמי ואת החלק האחר טרם ניסיתי, לאחר שהשאלתי אותם מהשולחן שעל הבמה. הוא מופיע באבזור הזוי ומוטרף בכובעים מוזרים ומנגן על גיטרות בגדלים שונים וכל התנהלותו המבדחת היא ללא מצמוץ מצידו, נוסח באסטר קיטון.

הבמאי סלבה מלצב אחראי גם לעיצוב התפאורה היפה והנאותה של גן אנגלי וחדר אורחים בריטי. התלבושות של נטשה מנטל הן מקסימות ויפות. אפילו הנעלים של אלה דלהיי, הן בגימור מעולה ומשובח.
מישה בלכרוביץ המצויין אחראי למוזיקה המקורית שנלוו אליה גם קטע ממחזמר ידוע. סשה סיקרין עיצב תאורה הולמת ומדויקת.

אם אתם סבורים שמגיע לכם קצת ערב של משובה ונחת, לצפות בקומדיה שאין לה שום בשורות מיוחדות ואפילו ייתכן שתשכחו כל מה שראיתן לאחר כמה ימים, אין ספק שדודתו של צ'רלי תעשה לכם רק טוב ובהחלט תצאו עם שיר בלב וחיוך טיפשי ובעיקר עם התובנה שדודות עשירות ישנן רק בהצגות.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום: יוסי צבקר


רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: דודתו של צ'רלי - ביקורת Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: דודתו של צ'רלי - ביקורת Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
Scroll to Top