728x90 AdSpace

מועדון הלקוחות של דאלאס - ביקורת קולנוע

יום שישי, 31 בינואר 2014


מאת: אופיר איל

"מועדון הלקוחות של דאלאס" הוא דרמה ביוגרפית המתרחשת בשנות ה- 80' ובמרכזה רון וודוורף, קאובוי קל דעת המקפיד על הימורים ויחסי מין מזדמנים. כאשר וודוורף מאובחן כנשא של נגיף ה-HIV, הוא מתחיל במאבק הישרדות מול המערכת הרפואית וחברות התרופות. אדם שמתחיל מסע מהמקום האנוכי ביותר וסרט שהצלחתו נובעת מיכולתו לחבק אנוכיות זו, גם כאשר נוספים לה חמלה וחסד.

בעקבות קטטה מזדמנת, מתגלגל רון וודרוף (מת'יו מקונוהיי), לבית החולים, שם הוא מאובחן כנשא HIV הצפוי לתוכלת חיים של חודש בלבד. כאשר הוא מבין שהפוליטיקה המסואבת של רשות התרופות עומדת למנוע ממנו טיפול מציל חיים, נאמן לעצמו ולייצר ההישרדות הטבוע בו, פותח וודוורף מועדון לקוחות המאפשר לחבריו לקבל תרופות החיוניות לטיפול במחלה. בני הברית שאוסף וודוורף בדרך משנים את חייו, במיוחד מערכת היחסים המפתיעה שהוא מפתח עם טרנווסטייט בשם ריון (ג'ראד לטו בתפקיד זוכה גלובוס הזהב), ההופך לקולגה העסקית שלו.

"מועדון הלקוחות" זכה לתשומת לב רבה בארצות הברית, אף טרם יצא למסכים, בעיקר עקב הופעתו של מקונוהיי (תפקיד שאף זיכה אותו בפרס גלובוס הזהב). עבור מקונוהיי מדובר בתקופה הטובה ביותר בקריירה שלו. לראשונה מאז החל את דרכו בהוליווד הוא מצליח להשתחרר ממשבצת נער החוף השובב אליו שובץ. את המעבר חייב מקונוהיי לרצף הופעות שזכו לשבחים כגון ב"קילר ג'ו", "ברני", "הסיפור של מאד" והופעתו בסדרת הטלוויזיה "בלש אמיתי", בה הוא מככב לצד וודי הארלסון. מאחר ובהוליווד נוטים לקטלג שינוי פיסי כאינדיקציה למחוייבות ומצויינות של השחקן (שרליז ת'רון ב"מונסטר" היא דוגמה ידועה), הורדת המשקל הדרסטית של מקונוהיי בוודאי סייעה לתנופת האהדה שלו; ועם זאת, את הקרדיט האמיתי ניתן לתת לו עבור הופעתו המצויינת ב"זאב מוול סטריט": על אף שמקונוהיי מופיע בתחילת הסרט לסצינה וחצי בלבד, הוא מצליח לגנוב חלק נכבד מההצגה ומספק את אחת הסצינות הטובות והזכורות בו.

עם זאת, על אף שאין ספק שמקונוהיי עושה תפקיד יפה (באופן אובייקטיבי, אך יותר ביחס ליכולות המוכרות שלו), נראה שאת הקרדיט האמיתי להצלחת הסרט ניתן לתת לבמאי שלו, ז'אן-מרק ואלה ("קפה דה פלור", "ויקטוריה הצעירה"). את הסיבה לכך ניתן להמחיש על ידי השוואת הסרט לאחד אחר, דומה לו, שזכה רק בשנה שעברה בפרס האוסקר כסרט הטוב ביותר: "ארגו".

הן "ארגו" והן "מועדון הלקוחות של דאלאס" הם סרטי דרמה תקופתיים, העוסקים בתקופות דומות ובמרכזם סיפור ביוגרפי שיש בו רלוונטיות לאירוע היסטורי כללי. בכל אחד מהסרטים מככב חביב אמריקאי אחר- בן אפלק עם "ארגו" ומקונוהיי עם "מועדון הלקוחות"- שני שחקנים המבקשים להוכיח שיש בהם עומק ואיכות החוצים את המראה המצודד. לצד קווי דמיון אלה, יש הבדל מרכזי בין שני הסרטים והוא האופן בן כל אחד מהם תופס את עצמו. בעוד "ארגו" מלא יומרות לאמירה פוליטית מורכבת ועשייה קולנועית מרגשת, עבור "מועדון הלקוחות של דאלאס" הסיפור הוא שונה. על אף שגם בו משולבת היסטוריה כללית יותר על התפתחות המודעות והטיפול במחלת האיידס או על האג'נדה הקפיטליסטית של חברות התרופות, אלה מקפידים להיות שוליים עשויים היטב בלבד. "מועדון הלקוחות של דאלאס" מקפיד שלא לתת לאלה לגנוב את הפוקוס מהעניין האמיתי והוא סיפורו של אדם פרטי הנאבק על חייו, ובזה הוא מתעלה על חברו.

כאשר "ארגו" בחר להתמקד בסיפור הרחב של גבורה אמריקאית צפויה מראש, ייתכן שזו הבחירה שזיכתה אותו בפרס באוסקר לסרט הטוב ביותר, אך זו גם הבחירה שמנעה ממנו את היכולת להעניק לצופה דמות מבוססת שניתן להזדהות עמה. בעוד סביר ש"מועדון הלקוחות של דאלאס" לא יוכרז כסרט הטוב ביותר של 2013, זו הצניעות והדיוק שבו שדווקא הופכים אותו למועמד ראוי. כאשר משווים בין שני סרטים אלה, מתבהר כי הצלחתו של "מועדון הלקוחות של דאלאס" נובעת מבחירתו לכבד את הדמות הראשית שלו ולספק לה מקום בו היא יכולה לפרוש את הסיפור שלה. היא אינה דמות המשרתת סיפור גדול יותר וכתוצאה, המון מחשבה מוקדשת לאופן בו קווי האופי שלה מתפתחים, מהלך הנותן לסרט אמינות ונעימות.

בכל אלה אין לומר כי הסרט נעדר נקודות תורפה ובראשן הפשטנות בה מוצגת המציאות סביב וודוורף. את זאת ניתן לראות באופן החד ביותר סביב חלוקת רופאיו לרופא הרע (דניס אוה'ר, "מילק", "ההצעה"), ולעומתו ג'ניפר גארנר כד"ר אווה זאקס, הרופאה בעלת החשיבה העצמאית ולב הזהב. חלוקה דיכוטומית פשוטה זו אינה מוסיפה עומק לסרט, מציגה חשיבה ערכית שטחית למדי ומאיימת על המאמץ של מקונוהיי להציג חזות מורכבת יותר. איום זה אינו איום סרק מאחר ואמנם מקונוהיי מציג משחק מרשים אך שוב, בעיקר ביחס לעצמו. בעוד אין ספק כי הוא מצליח להוריד את מינון השובבות הדרומית שלו לטובת דמות מעניינת ופגומה, עדיין, נראה כי השינוי הקיצוני (מדי), שעוברת הדמות לאורך העלילה מקשה עליו. ככל שהסרט מתקדם, מקונוהיי המוכר חוזר ובכך מעט מאכזב ופוגע קלות באמינות הכללית.

לטובתו, ב"מועדון הלקוחות של דאלאס", ג'ראד לטו לצידו, עם דמות עדינה ואמינה מאוד ושניהם יחד נהנים מבמאי טוב ותסריט מאוזן ואנושי, המשלב טוב בין מאפייניו של וודוורף רודף הבצע לבין מאפייניו החדשים כאוהב אדם. יכולתה של הדמות הראשית לעבור תהליך התפתחות, הסודק את דעותיה הקדומות והגזענות המקיפה אותה אך נמנע מרגשנות מלודרמטית או שינוי תכונות האופי הבסיסיות שלה, זה כנראה סודו של הסרט ועל כך הוא ראוי להערכה.

פורסם באתר אידיבי cc-by-sa  

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן לדף הפייסבוק שלנו או לדף גוגל+ שלנו או לחצו כאן לאפשרויות אחרות.
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

Item Reviewed: מועדון הלקוחות של דאלאס - ביקורת קולנוע Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
  • תגובות לכתבה

0 comentários:

הוסף רשומת תגובה

Item Reviewed: מועדון הלקוחות של דאלאס - ביקורת קולנוע Rating: 5 Reviewed By: בלוגר
Scroll to Top