נועה ורטהיים (ורטיגו) מסכמת 20 שנה

להקת ורטיגו בהובלתה של הכוריאוגרפית נועה ורטהיים יוצאת במסע הופעות בחודשים הקרובים עם מופע המסכם 20 שנה של פעילות. כתב "כרטיסים ברשת" מיקי נירון שוחח עם ורטהיים על תהליך היצירה המורכב.

מאת: מיקי נירון

אחרי 20 שנות יצירה, החליט הכוריאוגרפית נעה ורטהיים, לחגוג אותן במופע מיוחד שמרכז את המיטב שלה לכדי מופע חדש בפני עצמו. ביצירתה זו מחפשת ורטהיים אחר הסימנים שהניחה בדרך ופורמת את התפרים שבין הפרטי לציבורי, תוך שהיא נעה מן הריאליסטי לסוריאליסטי, מהאינטימי אל התיאטרלי, מהמטאפיסי אל הקונקרטי.

הפקת מקור שנוצרה עבור פסטיבל נאפולי איטליה 2013 מתרכזת בשפת הגוף הייחודית של ורטיגו 20 מתובלת בהומור ועצב דק, מולידה התרחשות בימתית שכולה טקסי מעבר. באמצע סיבוב ההופעות המוצלח, מספרת ורטהיים על תהליך היצירה המורכב.

היצירה הזו בעיקרה מסכמת 20 שנות יצירה שלך ושל הלהקה- איך הצלחת לאסוף כ"כ הרבה תהליכים לכדי יצירה אחת?

האמת שזה היה תהליך מאוד מעניין, לא משהו שאני מתורגלת אליו. באמת רציתי להיות בהשראת ובהשפעת היצירות מכל השנים אבל מה שקרה זה שחשבתי בהתחלה שאצליח לקחת קטעים מתוך, אבל יצאה לי ממש יצירה חדשה. מי שמכיר אותי עשרים שנה ממש טוב, רואה ששתלתי בפנים מוטיבים מהדואטים הראשונים אפילו, גם אם זו תנועה או משפט קטן. מה שכן, לקחתי את השפה שתנועתית שכבר הבשילה ויש לה את החוקיות שלה ומתוך העולם הזה יצרתי את הקומפוזיציות החדשות, את המהלך הדרמטי ולאט לאט, הבנתי יותר מה המהות של היצירה החדשה עצמה.

מלבד, העבודות שלך, אילו עוד מקורות השראה היו למופע הזה?

האנשים שאני עובדת איתם- המוזיקאי הדגול רן בגנו ורקפת לוי ודני פישוף התאורן שעבדו יחד איתי בשיתוף עם הרקדנים. למעשה היה לי "מאחורי התודעה" תחושה מאוד חזקה לגבי היצירות עצמן ושוב הכנסנו מוטיבים אבל מי שמכיר פשוט מזהה והם כ"כ השתנו שזה פשוט נולד להיות משהו חדש. בעצם זה הופך להיות גם קונטקסט אחר שזה משהו מאוד מרתק באומנות- מתחילה להיות שפה שזה משהו שאני יכולה להגיד היום כי עד לפני כמה שנים עבדתי בחלל ריק ומאז יצרתי את השפה של עצמי בפרספקטיבה של הזמן שחלף.

התחלתם לפני כעשרים שנה מופע של זוג, עם השנים הלהקה צמחה לשמונה ובמופע הנוכחי מדובר ב-12 רקדנים-זה לא פוגע בייחודיות של הלהקה?

קודם כל, אני לא חושבת מביקורות של אנשים קיבלתי מקרובים יותר וגם מהרחוקים שאמרו שזה מהמם ולא יאומן כי זזים אצלי המון בחלל.  בעיקר כי אנשים לדבריהם זוכרים כל אחד מהרקדנים ולחוש ולהבין איך הוא זז, למרות שלא כל אחד, דרמטורגית יש מהלך דרמטי שאתה יכול להצביע עליו ולהסביר אותו. גם את התפקידים המשניים, אתה זוכר ורואה כי התאמצתי לשמור אותם, פשוט לא יכולתי שלא. יצרתי גם סצינה שבה עומדים בשורה וכל פעם מישהו עושה סולו כך שכולם מתחלפים מדי מופע והנכחתי עוד כמה דברים כדי לא לאבד את הפן האישי. כמובן שבחוויה הטוטאלית, יש הבדל בין מאסה, אבל הרווחתי מאידך משהו בקומפוזיציה ובכוח.

עד כמה חופש היצירה הוא מוחלט כשמדובר בלהקה שהיא בעצם פרויקט משפחתי?

זאת שאלה מעניינת. תראה יש במערכת יחסים כל מיני גבולות ובעיקר כבוד הדדי, בעיקר כשאתה עובד בשיתוף, אתה צריך לשחרר גם הרבה כי אתה מקבל ומקשיב, אתה צריך גם לתת יותר מקום. יש לדיאלוג ערך מוסף, אבל יש לו גם את ההתכווצויות שלו. אם אתה מניח את כל המציאות הזו לכדי כבוד הדדי אמיתי, אז אתה מרגיש שהשותפים שלך ליצירה, הפרטנרים הם מאה אחוז עסוקים במהות ובעיקר. גם כשיש ויכוח או תחושה קצת יותר קשה, אתה יודע שזו האמונה השלמה שלהם והם יודעים שאמנם אני חתומה על הסוף של הסוף, אבל זו דעתי ויקבלו אותה גם אם לא הסכימו עליה לגמרי.  הרבה פעמים אני בדילמה אם לנשום, לקבל יותר ולחיות עם מה שעוזרת הכוריאוגרפית לצורך העניין מביאה, או הרקדנים.

מופעים קרובים:
חמישי, 7.3, 20:30, במרכז הבמה בגני תקווה
מחיר כרטיסים: 105 ש"ח.
להזמנה באמצעות האינטרנט, לחצו כאן

רוצים לקבל את כל הכתבות והעדכונים של אתר כרטיסים ברשת באופן קבוע? לחצו כאן

18:01:00